ביקורת ספרותית על הסוכן הבריטי מאת סומרסט מוהם
ספר טוב

---

ג'פרי מאיירס, בביוגרפיה שכתב על הסופר סומרסט מוהם (2005), הזכיר את הסיפור הבא: בשנת 1954, לקראת יום הולדתו ה-80' של סומרסט מוהם, המוציאים לאור של ספריו ביקשו לפרסם מאמרים לכבודו של הסופר המפורסם. הם פנו ל-30 סופרים בצפון אמריקה ובבריטניה. רק שניים נענו בחיוב ובסופו של דבר רק אחד מהם כתב את המאמר....בין הסופרים אליהם פנו היו מחבריו של סומרסט מוהם וכאלה שהתארחו בחפץ לב אצל הסופר המצליח מבחינה כלכלית....
מקור: Don Adamas "Somerset Maugham’s Ethically Earnest Fiction"

תמצית הביקורת כלפי מוהם היא שבעוד שהוא אומן האירוניה והחמלה, כתיבתו לוקה בכל הקשור לאהבה ולתשוקה כמו גם חסרה עומק רגשי ופסיכולוגי. אדמס מסכם שבקרב אניני הטעם הספרותי מוהם הוא הגורו של הקוראים הלא אנינים והלא משכילים....מוהם עצמו הגיב על הביקורת בדרכו האירונית: "בשנות העשרים לחיי המבקרים אמרו שאני ברוטאלי, בשנות השלושים אמרו שאני רשלני, בשנות הארבעים טענו שאני ציני, בשנות החמישים שאני מסוגל ליצור וכעת בשנות ה-60' שלי הם טוענים שאני שטחי. הלכתי בדרכי, מנסה בעבודותי להשלים את המשקל היצירתי שחיפשתי".

בהקדמה המאלפת שכתב מוהם עצמו ומצורפת לספר הוא כתב: "השיטה שאני מתכוון אליה, היא השיטה הבוררת מן החיים את הגורמים המיוחדים, המאלפים והדרמטיים. אין היא מבקשת להעתיק מן החיים, אך אין היא מתרחקת מן החיים כדי שיתעורר אי-אמון בלבו של הקורא: היא משמיטה כאן ומשנה שם; היא יוצרת עיטור פורמאלי מאותן העובדות, שנוח לה לטפל בהן ויוצרת תמונה מלאכותית, המתארת את מזגו של מהחבר, ועל כן יש בה כעין תמונה של עצמו, והיא באה לעודד את הקורא, לעניינו ולרתקו. אם הצליח הסופר, יקבל הקורא תמונה זאת כאמת".

מוהם, בדרכו המאופקת והמדויקת, הצליח ליצור רושם שהסיפורים אמינים. בדומה למוהם עצמו, הגיבור אשנדן (שמו הפרטי אינו מופיע בסיפורים), הוא סופר שהופך לסוכן. ואפנה שוב (בפעם האחרונה) להקדמה שכתב מוהם: "כתבתי כל זאת כדי להבהיר לקורא כי ספר זה הוא יצירה של דמיון ספרותי. אם כי מנסיוני שלי יכולני לומר שהוא פרי-הדמיון לא הרבה יותר מכמה ספרים על הנושא, שיצאו לאור בשנים האחרונות בתורת זכרונות נאמנים לאמת, כביכול. עבודתו של סוכן בשירות המודיעין חד-גונית ביותר, בדרך כלל. חלק רב ממנה אינו מביא תועלת כל עיקר. החומר לסיפורים שיש בה, בעבודה זו, קטוע וחסר משמעות; על הסופר עצמו להקנות לו רציפות, דרמטיות וסבירות".
סומרסט מוהם מצליח בכך באופן מרשים ביותר.

הסיפור "ביקור במקום-המגורים", הפותח את הקובץ, מהווה דוגמה מצוינת ליכולות של מוהם. אין כאן עלילה המובילה לקראת שיא, אלא מקבץ אירועים, במובן מסוים לא יותר מאנקדוטות, אך אלה משרטטות תמונה נאמנה של חייו של הסוכן – מפגש מרתק עם מלשין מאיים ולא מרוצה, חקירת משטרה, ממנה הוא נחלץ באלגנטיות והסיכום: "(אשנדן) לו היה נאסר ונשפט היה ר. מכנה אותו 'שוטה ארור' , והיה מבקש מישהו שימלא את מקומו. אשנדן כבר הכיר את הממונה עליו כדי לדעת, שכאשר אמר לו הלה כי בשעת-צרה לא יזכה לשום סעד, התכוון בדיוק למה שאמר".

בסיפור "העלמה קינג" מופיעות שלל דמויות אוריינטאליות ציוריות ומסתוריות ובהן אומנת אנגליה זקנה מתעבת את האנגלים. והשיא? מוהם הופך זאת לנפלא ואמין בדרכו.
"המכסיקני הקרח", "השחרחורת" ו"היווני" הם חלק מסיפור צבעוני ודרמטי הבנוי נפלא עד לסופו. ובאשר לאמינות, נראה שתוצאות מעין אלה רווחו גם עשורים לאחר מכן, כולל אצלנו.

"ביקור בפאריס" ו"ג'וליה לאצארי" מגוללים סיפור ריגול-נגד קלאסי שאשנדן מטפל בו. מוהם משרטט באופן אמין את הדמויות, יוצר מסגרת עלילתית הנאמנה לכללים שקבע לעצמו. גם בסיפור זה כבקודמיו, אשנדן אינו מסגיר רגשות רבים.

בעוד שהסיפור "גוסטב" עוסק באופן מינורי במודיע שנתפס בקלקלתו, בסיפור הבא, "הבוגד", מוהם יוצר מאבקי מוחות מרתקים בין הדמויות הראשיות. אין זה מתמיה שסיפוריו אלה של מוהם נחשבו כחומר לימוד מועיל בשירות הביון הבריטי גם עשורים לאחר כתיבתם.

הסיפור "מאחורי הקלעים" משמש כמבוא לסיפור המרשים ביותר באסופה – "הוד—מעלתו" ובכל האמור ביכולותיו של מוהם לשרטט דיוקן פסיכולוגי מורכב, מעמיק ומרתק (שככל הנראה מבוסס לא מעט על חייו של מוהם עצמו). מדובר על ארוחת ערב בשניים: אשנדן ומארחו המבריק, השגריר הבריטי במדינה חיונית, ערב מהפיכה אפשרית. המונולוג הנפלא של השגריר כשתחושותיו ומחשבותיו של אשנדן עוצרות את השטף להפסקות הכרחיות, יוצרות סיפור מופת עד לשורה האחרונה בסיפור.

הסיפור "הוטל הפור", מתאר בלשון תמציתית ומדויקת את תהליך קבלת ההחלטות המזעזע בציניות שלו בנושא הרה-גורל בכל האמור בחייהם של חפים מפשע. מוהם, באמצעות גיבורו אשנדן, מתחשבן עם הצביעות המוסרית של הממונים עליו - השמדת יעד צבאי במחיר הריגת חפים מפשע: "זה היה מעשה-לחימה מוצדק. לא זו בלבד שהיה מעכב יצור נשק ותחמושת, אלא שהיה מערער את המורל של אלה שאינם נלחמים. כמובן, לא היה זה מן הדברים שהגדולים רצו להיות מעורבים בהם. אף שמוכנים היו להנות מפעולותיהם של סוכנים אלמונים, שלא שמעו עליהם מעולם, היו עוצמים עיניהם מפני מעשים מאוסים, כדי שיוכלו להניח ידיהם הנקיות על לבותיהם ולהתברך כי מעולם לא עשו דבר שאינו נאה לאנשים נכבדים".

הסיפורים "מכר של אקראי", "אהבה וספרות רוסית" ו"הכבסים של מר הרינגטון" חותמים את הקובץ והם מבוססים על חלקו של מוהם במאמץ הכושל למנוע את מהפיכת אוקטובר 1917. כן הם עוסקים ברומן עם אשה רוסית, ככל הנראה המבוסס על חייו הסוערים של מוהם. הסיפור הראשון מתאר באופן הומוריסטי ושנון את המסע הארוך מוולדיווסטוק לרוסיה. במיוחד אמורים הדברים בתיאור הסוכן נוסע האמריקני הרינגטון, עוף מוזר בעיני אשנדן. הרינגטון "מככב" גם בגרוטסקה המזוויעה בסיפור האחרון – עת הוא מתעקש להתרוצץ ברחובות כדי להחזיר אליו חולצות ששלח לכביסה, בעיצומו של קרב יריות בעת נפילת ממשל קרנסקי. יש דמיון ניכר ביחס של גרהם גרין וסומרסט מוהם לדמות האמריקני התמים והתלוש שאינו מבין את המציאות לאשורה.

שלושת הסיפורים הללו גם ממחישים את חולשותיו של מוהם – מי שציפה ללמוד משהו מנסיונו של מוהם, שאינני חולק על אבחנותיו החדות, אודות המהפיכה ברוסיה, יתאכזב. האירוע הכביר הזה הוא בבחינת תפאורה בלבד להתמקדות בגיבורי הסיפור. גם תיאור הדמויות הרוסיות מחוויר בהשוואה למה שמוהם עצמו מתאר בהקדמה הנפלאה שכתב. אין מדובר בהעדר יכולת אלא בבחירה ספרותית של מוהם. הסיפור האמצעי מהשלושה "אהבה וספרות רוסית" משעשע וציני.

רבים מספריו של סומרסט מוהם תורגמו לעברית. "הסוכן הבריטי", יצא לאור ב-1960 ושוב ב-1980 – בשני המקרים המתרגם הוא שמואל גלאי. מעניין שעד כה לא נכתבה סקירה על הספר באתר סימניה.

השורה התחתונה: אוסף סיפורים מעניין ומגוון. לעיתים מרשים בעמקו, מלא תובנות, אך לעיתים מעט מאכזב. בסך הכל סומסרט מוהם עמד באופן מרשים בסטנדרטים שהציב בהקדמה. מומלץ.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על הסוכן הבריטי