למה אין איזה גוף שדואג לשמור על סגנון כתיבה אחד של אנשים? יאקוב? יעקוב? יעקב? רק ברשותכם תיסגרו על גרסה של השם, זה קרה לי גם עם צווייג כשאני מנסה לחפש פרטים או ספרים שלו וצריך לכתוב כמה וכמה וכמה וריאציות של השם שלו כדי להשיג את המבוקש...
בכל אופן, מיסטר יאקוב וסרמן מביא פה רומן נחמד. אין לי מה לכתוב עליו יותר מעבר לזה שהיה סופר יהודי - גרמני שנולד ומת שם, ושאהבתי את הספרון שלו שקראתי על הזהב של קחמרקה.
הרומן הנוכחי צבעוני מאוד. יש בו הרבה תזוזות ופנים, ומשהו בסגנון שלו היה חדש לי. מריה, יחד עם ילדיה יוצאת למסע בריחה ומפגש עם בעלה שלא קיבלה ממנו אות חיים כבר הרבה זמן אבל זה לא הדבר החשוב. המסע שהיא עוברת נוגע בהרבה מקומות ואנשים, עד לנתח בסוף הספר בו מגיע גם גולווין, האיש של הספר.
עכשיו, יש מקום להגיד שהכתיבה פה מצוינת והעלילה טובה, אבל יש משהו שפחות עובד. קשה לי להצביע בצורה מדויקת על משהו ספציפי, אבל קצת נאבדתי בכל הצבעוניות הזאת. הרגיש כאילו היה חוסר מיקוד, ורק לקראת הסוף באמת היו דיאלוגים טובים שגם מהם לא ראיתי התקדמות טובה.
ייאמר לזכותו של הראל קין, שהתרגומים שלו מדהימים. גם פה השפה מאוד זורמת ומאוד מהודקת. אז הקריאה לא תקולה, אבל מבחינת תוכן, הרגשתי אבוד. הספר טוב ואפשר להנות ממנו, זה כבר יהיה תלוי בכם ומה אתם מחפשים.
הייתי רוצה לנסות עוד ספר שלו, (פרשת מאוריציוס) כי כן נראה שיש מה לקחת ממנו כסופר.


















