ביקורת ספרותית על אנומליה מאת ארוה לה טלייה
ספר בסדר

---

מה זה אדם? מה זה "אני" בשביל עצמי? מה הקשר שלי למגוון ההתנסויות שעברתי בחיי? האם אהיה קיים כשיקחו אותן ממני? האם אהיה אחר אם אקח התנסויות של אדם אחר? השאלות הפילוסופיות האלה הציקו להרבה אנשים, וגם להרבה כותבים, ואפשר למצוא מגוון יצירות ספרותיות שעוסקות בשאלה הזאת. כמובן שכדי לבודד משתנים ולנטרל חלק מהדברים שבאים מבחינתנו יד ביד צריך ליצור מציאות חלופית, בידיונית, שבה הטבע מתנהג לא בדיוק כמו שאנחנו רגילים. כך למשל רקח יואב בלום משקה מיוחד שמאפשר להעביר חוויות והתנסויות מאדם לאדם. אתה יכול לשתות תמצית מסויימת, וגם אם לא טיפסת על פסגות האלפים, לא חווית את המאמץ הפיזי, לא ראית את הנופים המפעימים, מכל בחינת זיכרון שלך תרגיש כאילו כן עשית את כל זה. החוויה תהפוך לחלק ממך.

אז בספר שלפנינו יום אחד קורה משהו, לא משנה בדיוק מה, למרות שרמז נמצא על עטיפת הספר, אבל קורית אנומליה במציאות, ובערך מאתיים איש בגילים שונים, ממקומות שונים, בעלי עיסוקים שונים, פוגשים את עצמם מלפני שלושה חודשים. לא תמונה, לא סרטון, אדם חי בשר ודם שהוא בדיוק הם עצמם, חוץ מזה שהוא לא מכיר את השלושה חודשים האחרונים. חוץ מזה - הכל. אותם זכרונות ילדות, אותם מחוות, אותן נטיות אישיות, אותו מקצוע הכל זהה. ומעכשיו והלאה שניהם, אתה והעותק הכמעט זהה שלך, צריכים לחיות על אותה פלנטה.

כדי להמחיש את מכלולל האפשרויות והגישות השונות מחבר אותנו ארוה לה טלייה עם כמה מתוך אותם מאתיים ומשהו איש. אחד מהם הוא סופר ומתרגם בעל הצלחה בינונית שהספיק לכתוב ספר בשם אנומליה. אדם חולה בסרטן סופני, זוג מאוהב בעל פער גילים גדול, ילדה קטנה שסובלת התעללות מאבא שלה, ראפר אפריקאי מצליח, ורוצח שכיר שחי חיים כפולים - הוא איש משפחה ושף, ובהזמנות מיוחדות רוצח אנשים לפי הזמנה.

על כריכת הספר יש את הההמלצה המתבקשת של הניו יורק טיימס "כשבידור מעולה פוגש ספרות רצינית". זה אכן ההרגשה כאן, כי הספר לא החליט מה הוא עושה, האם הוא רוצה לתת לנו הקוראים בידור, או מקור למחשבה מעמיקה. הוא מנסה לעשות גם וגם, להביא מדענים, פילוסופים ואנשי דת לדון בגישות השונות לכפילות כזאת ומה זה אומר "זהות", וכמו שאמרתי הוא מביא דמויות שונות להראות את הגישות השונות - מישהו התאבד בינתיים, מישהי נכנסה להריון, אחרת נפרדה מבן הזוג שלה, מישהו הגיע למצב סופני ואשתו אמנם שמחה לראות את הכפיל שלו בריא מול עיניה אבל אומרת בכנות שהיא לא תעמוד באובדן כפול. יש מי שחווים משבר, ומי שמקבלים את הדברים כפי שהם ומוציאים מהמציאות ההזויה את המיטב.

ומכל האוסף המרוכז הזה של הדברים, הבידור קצת הולך לאיבוד. יש, הוא קיים, אבל הספר דק, הדמויות מרובות (מאוד) ומצריכות מהקורא להחזיק ראש בכפילות. הסוף - כבר אמרתי יואב בלום? - מאוד מתחמק ובעצם פורם את הבעיה המקורית, והתחושה בסופו של דבר קצת מבלבלת. לכן אין לי דרך לדרג. קראתי? כן. נהניתי? כן. יצאתי עם נקודות למחשבה? גם כן. אבל יצאתי גם עם תחושת מערבולת כזאת של מה קראתי כאן בעצם. את הספר קיבלתי בהשאלה מהבת שלי, היא ממש קנתה אותו בחנות במחיר מלא, מה שאני לא חושבת שמומלץ לעשות, אבל יש לפעמים אילוצים כמו ערב חג-שבת כשנמצאים לבד בבית שלושה ימים ברציפות שמהווים נקודה מקלה. אני לא חושבת שכדאי לרכוש אותו, אבל אם יוצא לכם לקחת אותו בהשאלה - לכו על זה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אנומליה