ביקורת ספרותית על פנתר במרתף מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

"כזה הוא הסיפור שלנו: בא מן החושך, מסתובב קצת, חולף וחוזר אל החושך. משאיר אחריו זיכרון שמעורבים בו כאב וקצת צחוק, חרטה, תימהון."

את הספר הזה קיטלגתי ברשימת "שווה קריאה שניה", אך מאחר וקראתי אותו ממש מזמן - הוא נכתב לפני שלושים שנה - לא כתבתי עליו סקירה באתר. עכשיו התחברו להן כמה נסיבות יחדיו והגעתי לקריאה שניה. בראש ובראשונה זה מפני שמצאתי אותו בספריית הרחוב, הסיבה השניה היא שיש לבחון ספרים מרשימת שווה קריאה שניה אם אכן הם עומדים במבחן הזמן ובמבחן שניות הקריאה. והסיבה השלישית היא השנה הזאת, הנוראה, שנת מלחמת הקוממיות השניה שלנו, שגורמת לי לקרוא הרבה על תקופת קום המדינה ועל תקופות נוספות.

המספר של הספר אינו מגלה לנו את שמו הפרטי, נקרא "פרופי", כלומר פרופסור בפי חבריו ואנשים מסביבתו, ו"רום מעלתו" על ידי אביו. התקופה היא תקופת החופש הגדול בשלהי המנדט הבריטי, ופרופי הוא ילד בן שתים עשרה ורבע שגר בירושלים המנדטורית. בן יחיד שמתגורר בדירת מרתף בת חדר וחצי עם אימו שהיא כמעט אחות ועם אביו המלומד, העובד בימים ושוקד על ספרו העוסק ביהדות פולין בלילות. הדירה היא דירה קטנה - החדר העיקרי בה הוא חדר המגורים בימים, חדר השינה של ההורים בלילות, לאחר שהם פותחים את הספה המתקפלת ופורשים אותה לשינה, וחדר הספרים של אביו - כונניות הספרים מקיפות את החדר סביב סביב מרצפה לתקרה ואינן משאירות מקום לשום תמונה או קישוט אחר.

זה חופש גדול, אז מדי יום אחרי ארוחת הבוקר ההורים הולכים לעבודת יומם, והבית נשאר ממלכתו של פרופי, שאחרי שהוא מסדר את המטבח, יש לו ים של זמן לרשותו, והוא מסתכל על מפות התלויות במסדרון, מתכנן מלחמות מחתרת עם שני חבריו מהשכונה. לפעמים הוא הולך לקפה הסמוך ונפגש בסתר עם שוטר בריטי, לפגישה שבה הם מלמדים זה את שפתו של זה. כל האידיליה מתפוצצת כשחבריו למחתרת מגלים את קשריו עם השוטר הבריטי ודנים אותו להרחקה בעוון בגידה. זה העולם של הפנתר במרתף - עולם של מאבק בבריטים, חלומות להקמת מדינה יהודית, אמא שמסייעת לפצועים בלילות ואבא שכותב טיוטות לכרוזים מפלילים. עולם של עוצר לילה, סריקות בבתים, כבדהו וחשהו מנומס לשוטרים בריטיים. עולם של מילים גדולות כמו "אלביון הנוכלת" ודאגות קטנות כמו הצחוק של ירדנה השכנה. פרופי, שהיה "ילד של מילים" והפך להיות מבוגר של מילים, מספר על זה בפרספקטיבה של עשרות שנים אחר כך.

זה ספר-אווירה. העלילה לא מאוד קיימת, רק כל מיני דברים הולכים וקורים, ובעיקר עוסקים באימון ובבגידה על כל מיני היבטיה. אווירת ירושלים עולה מבין הדפים, קצת הזכירה לי את תיאורי אבי שהיה גם הוא יליד ירושלים וגר ברחוב יהודה שבשכונת בקעה. ואם אין למישהו זכרונות משפחתיים מירושלים של טרום המדינה, הרי שאיורי ירושלים של אנה טיכו מקשטים את הספר לאורכו. הספר הזה קדם, אבל מי שכבר קרא עכשיו את "סיפור על אהבה וחושך" יכול לזהות את עמוס קלאוזנר הילד, את אימו האהובה אך המסוגרת בדכאונה, ואת אביו המלומד הנוקדן והפדגוג בריחוקו. לכן בקריאה שניה הספר הזה נראה לי מעין טיוטה לספר האוטוביוגרפי הגדול שיצא שנים מאוחר יותר. עם זאת, הוא דק מאוד, כתוב בשפה עשירה, ומהנה לקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פנתר במרתף