אז ככה: הספר עצמו היה מעניין, כלל עלילה כתובה היטב, מעניינת ומפתיעה - כמיטב המסורת של רם אורן, ועם סוף חצי פתוח עם אווירה חצי חיובית.

לצד זאת, כמו ספרים רבים שעוסקים בחברה החרדית, הוא לא משקף את המציאות הקיימת, ובעוד למי שמכיר את המגזר החרדי ברור שזה נעשה לצורך העלילה ושקטעים רבים ומשמעותיים בספר אינם מציאותיים, עבור מי שאינו מכיר את החברה הזאת יכול להצטייר רושם אחר, ולא חיובי במיוחד.
אני לא בטוחה שהדבר נבע בהכרח מהיעדר תחקיר מעמיק, אני יותר נוטה להאמין שמדובר ב"צרכי העלילה" (אזהרת ספוילרים)

ועל מנת להבהיר את דבריי אביא בנקודות את חוסר האמינות הספציפי, בדגש לגבי הדמויות:
משפחת רוזן רחוקה מאוד מלהיות משפחה חרדית טיפוסית: האבא בן יחיד ממה שנראה ולאמא יש רק אחות אחת. הם נישאו צעירים יחסית (כמקובל בחברה החרדית), אבל הוריהם כבר אינם בחיים ולא מוזכרים דודים, בני דודים וכדומה - מדובר בתרחיש חריג מאוד במגזר בו מקובל להביא לעולם ילדים רבים, ואמנם מוסבר שחיה רוזן סבלה מבעיה רפואית ולכן לא ילדה עוד ילדים - אבל קשה להאמין שגם הוריה והוריו של בעלה סבלו מבעיות שכאלו ושאין להם שום קרוב משפחה, גם לא רחוק.
הדבר מתחזק לאחר פטירתם כשהילדים נשארים לגמרי לבד - אין אף קרוב/רחוק משפחה שעוזר להם.

נערה בת 15 מתייתמת משני הוריה ואף גורם מהרווחה לא מתערב, וגם לא מארגוני חסד כלשהם - זה דבר שמאוד לא מאפיין את החברה הישראלית מכל מגזר שהוא, ועל אחת כמה וכמה במגזר החרדי. איזי שוכר אשה שתבשל ותנקה - במגזר החרדי כולם עוזרים לכולם, בתרחישים פחות טראגיים כל השכנים מתגייסים לסייע, וכאן הם נשארים לבד אחרי השבעה כשהיחיד שעוזר להם הוא חבר של אבא מרמת גן שמתואר כדתי לאומי - זה לא משהו שגרתי בלשון המעטה.


גם בסוף כשמזכירים את מערכת היחסים של איזי וברכה, היא לא ריאלית בצורה חזקה - היא הייתה ריאלית אם היה מדובר בחילונים, אבל בטח לא כשמדובר בדתיים כשברכה הייתה אמורה להיות חרדית (אם אחותה חרדית... הן הרי גדלו באותו בית).
גם איזי עצמו - אדם דתי ללא משפחה, ללא הורים, אחים, בני דודים... מבחינתו המשפחה היחידה שלו הייתה המשפחה של חברו הטוב שכאמור הם אפילו לא שייכים לאותו מגזר.


היו עוד קטעים רבים לא אמינים כמו בחורי הישיבה שנטפלו לחדווה - גם עשבים שוטים ונערי שוליים לא היו עושים דבר כזה בתוך העיר (לא שזה אפשרי בכלל, בבני ברק קשה מאוד למצוא מקום שלא עוברים בו אנשים, זאת עיר צפופה שגם בלילה קשה למצוא בה פינה שקטה). ויש עוד הרבה, אבל אני מעדיפה לעצור כאן.

ועדיין אני ממליצה על הספר, הוא מעניין לקריאה ואחרי הכל, אנחנו קוראים ספרים דווקא בגלל הבדיון ולא בשביל המציאות.

כחלק מהציבור החרדי אני חש צורך להגיב על הספר. ללא קשר לכתיבה המצוינת לעלילה הסוחפת ולציור הדמויות הנהדר, לרם יש עוד הרבה מה ללמוד על הציבור החרדי לפני שהוא כותב עליו ספר. הקשר המשפחתי תמוה התגובות לא אותנטיות ועוד ועוד. רם אתה סופר מוכשר קח עצה מידיד תכתוב על נושאים שאתה מבין בהם יותר, חבל על הכישרון שלך אתה צריך להוציא ספרים מושלמים לא בינוניים.

ראשית צריך הרבה אומץ לב ועבודת תחקיר יסודית כדי לרקום עלילה המתרחשת בעולם החרדי הסגור במיוחד כשמדובר בסופר שאינו נמנה על המגזר החרדי ותפיסת עולמו הינה חילונית לחלוטין. הסופר רם אורן עשה אמנם עבודת תחקיר טובה ועם זאת מורגש היטב שהוא מתבונן על העולם החרדי מנקודת מבט חילונית ע"י שימוש בביטויים כביכול מהעולם החרדי.
לדוגמא: " ...גם הנחישות לדבוק בהילכות הדת עשתה את שלה". ( עמ' 284) -" הלכות הדת" ??? במקום לומר :" גם הנחישות להמשיך ולקיים את מצוות התורה כהלכתן ( או : גם הנחישות לנהוג על פי ההלכה ...) עשתה את שלה".

העולם החרדי שבו גדל הגיבור הוקיעה אותו על מעשיו ובפרט הישיבה שבה למד ,שפטה אותו בחומרה וסילקה אותו בבושת פנים משורותיה ועל אף מאמציו להשתלב באחת הישיבות בעיר הוא לא התקבל אף לא באחת מהן. הרכילות העסיסית עליו הייתה מעבר לכל ציפיותיו ולמעשה "כל בני ברק קמה כנגדו"( עמ' 180) אם כך לא ברור איך אחרי כל זה הסופר רם אורן מצא לנכון להציג את "ההוויה החרדית " כלשונו במילים : " ...אל חיקה החם והמוגן של ההוויה החרדית"
(עמ' 200) . " חם ומוגן" ??? הרי כל חבריו הפנו לו כתף צוננת ?! ההוויה החרדית בספרו של רם אורן מקיאה מתוכה את אלה הנוטלים לידיהם את החוק ולכן מהווה חיק חמים ומוגן כל עוד אתה הולך בתלם ואינך פורץ גדר.

ועם כל זה ראוי לציין שהספר כתוב בשפה פשוטה וקולחת והעלילה עוצרת נשימה,אירוע רודף אירוע ואין בו רגע דל. הקורא מוצא עצמו מופתע בכל שלב בהתפתחות העלילה .אין בספר רבדים של עומק, היגיון בריא או אמצעים ספרותיים ייחודיים . מי שמעוניין בספר מרתק מהסוג שקשה להניח מהיד ללא ערך מוסף של תובנות לחיים ימצא כל זאת בספר "אחות קטנה".

נהניתי מאוד, לא עזבתי עד שסיימתי. כאחד שבא מהעולם החרדי אני חושב שהתיאור היה כמעט מדויק, לא הייתי מצפה מסופר חילוני לכתוב על החברה החרדית בצורה כל כך מושלמת ..
בקיצור ממלץ בחום

אז שנאתי לקרוא...
אמא כל הזמן אמרה לי.. תקראי.. תקראי... סירבתי וסירבתי...
עד שיום אחד, אמרתי לעצמי, מה יש לי להפסיד?.. אנסה..
לקחתי את הספר הזה מהמדף אצל אחיות שלי.. זה היה הספר הראשון שבחיי שקראתי ואיך שקראתי... לא האמנתי שסימתי את זה עד הסוף.
בזכותך רם אורן, נההפכתי לתולעת.

כמו שאר ספריו הכל מסובך ובסוף נהנים ולא יותר.מה שבטוח הוא לפני כתיבת ספר וזו דעתי עושה סקר על מה שברצונו לכתוב בכל מקרה מתחילים לקרוא ובסוף מבינים שלא מפסיקים באמצע

ספר נחמד ומלמד על העולם החרדי.
עולם מיוחד במינו שהוא שונה מהעולם שלנו. שם חושבים אחרת מאיתנו, מתלבשים אחרת, מתנהגים אחרת.
המשותף לכולנו הוא שגם הם מאחורי החומות הללו הם בני אדם לכל דבר. להם רגשות של אהבה-שנאה, שמחה-עצב, חרדות קיומיות.
סיפור מקורי שמתנהל בקצב מותח עד סופו המפתיע.

קראתי אותו לפני מספר שנים והוא זכור לטובה. לא יודעת עד כמה הוא מייצג נכון את המגזר עליו מדובר אבל מבחינתי העלילה והכתיבה היו מעולים..וזה הספיק לי כדי לסיים אותו בחצי שבוע.
יש לציין גם שהספר יחסית נקי מבחינת תיאורים וכדומה..

כבחורה חרדית, לעניות דעתי, ספר זה מהווה באיזה שהוא מקום סטגימה שלילית על בני ברק, יש גם דברים יפים בבני ברק חבל שהמגזר החילוני לא קורא אותם