ביקורת ספרותית על האבולוציה של ברונו ליטלמור מאת בנג'מין הייל
ספר מעולה

---

כמה קוף דומה לאדם, כמה אדם דומה לקוף?
אם אמנם הגענו מהקופים, באלפי שנות אבולוציה, האם קוף בודד יכול לעבור אבולוציה בעצמו, ולהגיע לדרגת אדם במהלך חייו הקצרים?
יש משהו מציק בהשוואה בין אנשים לחיות. מכיוון שקשה להגדיר במילים מה ההבדל, פשוט קיים הבדל ודי. ובספר הזה יש מישהו שנמצא באמצע, הוא קוף שלמד שפה וחושב ומתנהג כמו אדם, אבל הוא קוף. אז כמה הוא שונה מאדם?
הספר הזה מציג את העולם שלנו כפי שהוא נראה מעיניים של קוף. קצת הזכיר לי את "אני צ'יטה" שנכתב גם כן כביכול על ידי קוף, אבל שונה בסגנון הכתיבה ובפילוסופיה שהוא מציג. כאן, בספר הזה, הקוף מדבר כמו אדם, חושב כמו אדם וגם מפליג בהגיגים ותכניות כמו אדם. מזל שהספר לא אמיתי. ומזל שקופים לא קוראים אותו, או חיות אחרות. כי אם כן היו קוראים אותו, היו יכולים להתמרד ולרצות להיות גם כן בני אדם, שהם השולטים בעולם.

מה לקחתי איתי? קודם כל התיאורים המפורטים ממש יפים, אהבתי את היכולת לתאר חפץ על פי צורתו ושימושו, ולא על פי הגדרתו המוכרת. דבר שני, אחת הסיטואציות החוזרות בספר היא אדם שמדבר עם הקוף בג'יבריש, וזה בעצם מחזיר אותו למצב חייתי קדום יותר, שכמובן אפשר להזדהות עם זה קצת, כי באמת לא צריך מילים לפעמים, רק את המנגינה שלהם. דבר שלישי, יש גבול בין אדם לחיה וצריך לזכור אותו ולשים לב אליו.
ודבר אחרון, באמת להצדיק את קיומינו כבני אדם, ולא להתנהג כמו חיות.

קראתי בהנאה, לפעמים בתחושת זוועה ולפעמים בחרדה, אך לאורך כל הספר בסקרנות.

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על האבולוציה של ברונו ליטלמור