ביקורת ספרותית על דבש אריות - סיפור שמשון - מיתוסים # מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

קשה להעלות על הדעת שני אנשים שונים יותר מדויד גרוסמן ומשמשון (הידוע גם בשמו המלא - שמשון הגיבור) הראשון הוא אדם עדין, רך מבע, מדבר בשקט, סולד מאלימות, ואילו השני הוא פרא אדם רצחני, חמום מוח עם פיוז קצרצר שנדמה שרק מחפש עילה לריב, להכות ולהרוג. אני לא יודע מדוע בחר גרוסמן לכתוב דווקא על שמשון, אבל התוצר המוגמר מעולה. הוא מנתח את אישיותו ואת מעשיו של שמשון בכלים ספרותיים ופסיכולוגיים, ובאמצעותם רודה מהסיפור דבש טהור.
אחד המאפיינים הבולטים בכתיבתו, וכנראה גם באישיותו של גרוסמן, היא האמפתיה שלו לדמויות שהוא בודה בספריו ולאנשים בשר ודם, שמאפשרת לו להיכנס מתחת לעורו של הזולת, לדובב ולהבין אותו לעומק. כך גם בדבש אריות מצליח הסופר הרגיש בן זמננו לדבר מגרונו של הבריון המקראי.

החלקים הסיפוריים בתנ"ך הם פרוזה לכל דבר ועניין, ולעתים פרוזה ברמה הגבוהה ביותר. למשל סיפורי יוסף ואחיו, למשל סאגת דוד ובת שבע, משל כבשת הרש והרגע הדרמטי, אולי אפילו הוליוודי, בו מפנה נתן הנביא אצבע מאשימה לעבר המלך ומכריז: אתה האיש! כאלה הם גם ארבעת הפרקים המופיעים באמצע ספר שופטים, ומגוללים את עלילותיו של החידתי, הזר והמשונה מבין השופטים שקמו לעם ישראל בתפר שבין כיבוש הארץ ותקופת המלכים. אף שהוקדש מבטן ע"י האל להושיע את עם ישראל, או לפחות את שבטו - שבט דן - והשבטים הסמוכים מידי הפלשתים, אין לשמשון כמעט מגע עם בני עמו. הוא לא מוביל את צבא העברים למלחמה בפלשתים הנוגשים בהם, אלא מתגושש איתם במלחמות פרטיות לחלוטין. הפעם היחידה בה מתקיימת אינטראקציה - עם אנשי יהודה דווקא ולא עם בני שבט דן - הם מסגירים אותו, בהסכמתו, לפלשתים.

קריאת המסה הלא ארוכה הזו הייתה עבורי גם הזדמנות לקרוא שוב את הפרקים בספר שופטים ולהרהר כמה הרהורים פרטיים משלי. למשל, הנשים בחייו של שמשון, לפחות השלוש שמוזכרות בספר (אני מניח שגבר רב אונים כמו שמשון לא הסתפק בשלוש) יש איזו היררכיה בין השלוש ואפשר לסדר אותן על פודיום. במקום השלישי נמצאת הזונה חסרת השם מעזה, שמן הסתם לא עוררה בו רגשות חמימים ולכן לא כתוב מה היה יחסו אליה. את מדליית הכסף לוקחת האישה מתמנה, גם היא חסרת שם, אך עליה אומר שמשון, פעמיים, כי היא ישרה בעיניו. את אהבתו, ואולי מדויק יותר לכתוב, קנאתו, לאותה עלמה תמנתית, מפגין שמשון בדרכים אופייניות, כלומר רצח של שלושים אשקלונים תמימים ובזיזת בגדיהם, ובהמשך, כאשר נודע לו שהאישה ניתנה לגבר אחר, הוא מבצע את תעלול השועלים ולפידי האש, שגרוסמן מוצא בו עדות לנפש האומן של הנזיר השרירן, ואף מכנה אותו "מיצג". את המקום הראשון תופסת כמובן דלילה. משלושתן היא היחידה שנקראת בשמה, אך למעשה זה פריט המידע היחיד שהסופר המקראי מואיל בטובו לנדב לנו. איננו יודעים את זהותה הלאומית - האם היא פלשתית, עבריה, או אולי בת לעם אחר? איננו יודעים את מקום מגוריה, נחל שורק הוא נחל די ארוך, דלילה הייתה יכולה לגור בבית שמש כשם שהייתה יכולה לגור באשדוד. מכיוון שאנחנו מכירים את הטעם של שמשון בנשים ואת המשיכה שלו לאזור הסכנה, אפשר להניח שדלילה התגוררה בתחומי ארץ פלשתים. לגבי זהותה הלאומית אני מניח שהיא הייתה בת עם זר, לא עבריה ולא פלשתית. זאת מכיוון שסרני פלשתים שיחדו אותה בסכום עתק כדי שתסגיר לידיהם את שמשון. אם הייתה מבני עמם היו יכולים לנגן על הרגשות הפטריוטיים שלה ועל הגאווה שתחוש בסילוק האויב המושבע של בני עמה.

גרוסמן מתעכב על התנהגותו המשונה, רודפת הסכנה, כמעט אובדנית, של שמשון. נראה שיותר משדחוף לו להושיע את ישראל כפי שייעד אותו האל, דחוף לו להתערבב בפלשתים, לשכב עם הנשים ולהרוג את הגברים. הוא כל הזמן מחפש את החיכוך והסכסוך ואת הסיכון שכרוך במפגש איתם. למה? לדעתי הוא היה מכור. לכוח, להרפתקאות, להמצאות היצירתיות שלו (מיצגים, בלשונו של גרוסמן) לריגוש שבסכנה, בהליכה על הקצה שמאפיינת ספורטאי אקסטרים, לאומניפוטנטיות, לתחושת המי יכול עליי. בד בבד עם הסגנון הא-לאומי שלו, אולי אפילו מתנכר לבני עמו, הוא גם היה שופט חילוני מאוד, שהיחס שלו לאלוהים אינסטרומנטלי. הוא פונה לאל פעמיים בלבד, כאשר בשתיהן הוא במצוקה וצריך את עזרתו. מדוע שמשון מתנכר לבני עמו? אני משער שבילדותו הוא לא ליקק דבש בין צרעה לאשתאול. ילדים, בימינו או בתנ"ך, תמיד ילעגו לזר ולשונה. ומי זר ומוזר יותר מהילד המפחיד הזה עם השערות הארוכות, שרצות בכפר כל מיני שמועות מלוכלכות על ההורים שלו? אחרי שהוא חבט בכמה ילדים שרמזו לקשר האסור בין אמו העקרה למלאך, הם אמנם הפסיקו ללעוג לו אך אף אחד מהם לא רצה את חברתו. כך גדל, מנוכר מבני עמו, ומחפש עניינים עם השכנים, האויבים, הפלשתים. רק אחרי מותו האלים במקדש דגון, נזכרים, בפעם הראשונה, בני משפחתו של שמשון, כאילו רק המוות חיבר ביניהם שוב: "וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול..."

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על דבש אריות - סיפור שמשון - מיתוסים #