ביקורת ספרותית על ואם מחר לא יבוא מאת ג'ן סנט ג'וד
ספר מעולה

---

ובכן, סיימתי. סיימתי לקרוא את אחד הספרים הטובים, הכואבים, המרגשים והמיוחדים ביותר שיצא לי אי פעם לקרוא, וכבר קראתי המון ספרים, מכל הז'אנרים והסגנונות.
הספר הזה שונה מכל בחינה אפשרית. את הספר הזה סיימתי תוך קצת יותר משבוע, למרות מחסום קריאה שנמשך כבר שנה בערך והמון עומס בלימודים. הספר הזה גרם לי לצחוק, לבכות, לפחד ולהתרגש יחד עם הדמויות. הוא מילא אותי השראה ונתן לי את התחושה שבכל מילה, בכל אות שמודפסת על הנייר טמון רגש שמועבר אל הקוראים ועוזר לנו ממש לחוות את הספר.
סיימתי את הספר עם דמעות בעיניים, לא בגלל שהסוף טוב או רע, פתוח או סגור, אלא בגלל שהקריאה בספר זה עזרה לי להרגיש סוף סוף אחרי תקופה ארוכה של אפתיה. במהלך הקריאה הרגשתי עצב, כעס ופחד, אבל גם שמחה, תקווה והתרגשות.
הספר כתוב טוב, במיוחד לאור העובדה שזה ספרה הראשון (ואני ממש מקווה שלא האחרון) של ג'ן סנט ג'וד. לצערי יש מעט טעויות בתרגום, אותיות מיותרות, שגיאות כתיב, ועוד כל מיני בעיות שמעט מקשות את הקריאה.
בדרך כלל ספרים שמלהיבים אותי כל כך משאירים אחריהם רצון לרוץ ולספר על הספר לכל מי שרק מוכן להקשיב, אך לא הספר הזה. אחריו נשארת תחושה של חמימות וביתיות, ורצון לשתף בחוויות מהקריאה רק את הקרובים ביותר.
זה ספר ייחודי ביותר, ואני ממליצה לכל מי שנמצא כרגע בתקופה חשוכה, קודרת וכואבת לקרוא את הספר הזה, כי גם אם הוא לא יעזור הוא בכל זאת ישחרר חלק מהכאב, יעזור להרגיש חיים לרגע, ויגרום ללב לדפוק ביתר שאת ולנשימה להיעצר.
ממליצה בחום 3>

» ביקורות נוספות של גריינג'ר
» ביקורות נוספות על ואם מחר לא יבוא