ביקורת ספרותית על חנן הגנן מאת רינת הופר

---

לפני זמן קצר חגג עם ישראל את ראש השנה לאילנות וזה בדיוק הזמן להקריא לילדי הגן או לילדי הכיתות הצעירות את הספר הנ"ל העוסק בפירות ובתהליך גידול עצי פרי וככזה ניתן לקשרו לאכילת הפירות ולנטיעות. אך זהו רק הרובד החיצוני של הספר. עבור הילדים הבוגרים יותר ניתן לקשר אותו לעולם הרגש ובעיקר לרגשות חיוביים כמו שמחה ותקווה להמשכיות, לצמיחה ולחידוש.
הפזמון החוזר בספר, שכתוב בחרוזים, מדבר על מטמון - אוצר. כל ילד קונה מחנן הגנן באסימון פרי התואם לצבע בגדיו, לשיערו וכן מתחרז עם שמו. כך סיוון מקבלת דובדבן, ארנון מקבל אפרסמון וכן הלאה. הילדים הקטנים יותר יכולים ללמוד למיין צבעים ועם הילדים הגדולים יותר ניתן להתעכב על משמעות המושג מטמון. שלא כמו בחיים, בספר רואים שגדלים על העצים גם דברים שאינם קשורים לעולם הפירות. כך פתאום על העץ האדום ניתן לראות לב או נשיקה, שכמובן רומזים למילה אהבה ועל העץ הירוק ניתן לראות סוכריה, שאולי מזכירה את המתיקות הקיימת בחיבה לחברים, להורים ולמשפחה.
לקראת סוף הספר, הילדים אוכלים את הפירות שקנו ואז, לאכזבתם, מתגלה בפניהם רק גלעין / חרצן. הילדים באים בטענה לחנן: האם אתה גנן או ליצן? עונה להם חנן כי, בעצם, הגלעין הוא המטמון שאותו הבטיח להם. המבוגרים, כמובן, יודעים מה הסיבה והילדים לומדים שדבר קטן ופשוט לכאורה מביא לצמיחה חדשה ולפירות חדשים ורבים.
עוד הם לומדים, שכמו אותו גלעין גם הלב וגם הנשיקה לחיים חדשים מביאים, כי בעצם בלי לב לא יכול האדם לחיות ורבים מאיתנו לא יכולים לחיות גם ללא אהבה, חברים ומשפחה ולכן גם אלו דברים שהם סוג של מטמון או אוצר יקר ערך, שבספר על העץ הופיעו גם, אך בחיים בתוך הנפש מקומם.

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על חנן הגנן