ביקורת ספרותית על סירת (סיירת) ורה-קרוז - כתרי # מאת תומס (תומאס) מיין ריד
ספר לא משהו

---

כשהייתי ילד תמיד רציתי לקרוא את ספר ההרפתקאות "סירת ורה־קרוז" מאת הסופר האמריקני קפטן תומס מין־ריד (הוצאת כתר,1975). איכשהו הגעתי לזה רק בגיל 40 ולא נהניתי.

גיבור הספר הוא קפטן הרי הלר, חייל, סייר והרפתקן אמריקני. "בסתו של שנת 1846 מצאתי את עצמי בעיר ניו־אורלינס, באפס־מעשה, באחת ההפוגות החלות בין פרקי חיים גדושי מאורעות. אמרתי חיים גדושי מאורעות, שכן בעשר השנים שחלפו, לא שהיתי שבועות רבים במקום אחד. עברתי את היבשת מצפון לדרום וחציתי אותה מים לים" (עמוד 7), סיפר הלר לקוראים. עוד בישר הגיבור לקוראים כי "המלחמה בין ארצות־הברית ומכסיקו כבר פרצה והחלה. חרבי – חרב טולדו נאה שנלקחה מקצין ספרדי בסן־חקינטו – היתה תלויה מעל כרכב האח ומחליקה באפס־תהלה. לידה היו שני אקדחי הקולט שלי, מצביעים זה על זה באלם נוגה. להט מלחמתי תקף אותי; תפסתי ואחזתי לא בחרב אלא בעט, כתבתי למשרד המלחמה ובקשתי מנוי" (עמוד 7). אולם תשובת משרד המלחמה בוששה להגיע.

הלר, בהמתינו לתשובה יצא לשוטט ברחובות העיר ונתקל בכנופיית בריונים שתקפה אדם. כשניסה להפריד בין היצים דקר אותו אחד הבריונים בידו. "נעצתי עיניים באיש שדקר אותי, שלפתי אקדח (לא יכלתי להתגונן אחרת) ויריתי. חבריו, ששמעו אותי דורך את הכלי, מחדש, סבו על עקביהם ונעלמו בסמטה סמוכה" (עמוד 8). שם, מעל האדם שהרג, התברר להלר שהציל את חברו הוותיק בוב לינקולן. הלה שכנע אותו כי יש קבוצה גדולה של סיירים וציידים המתאגדת לכדי מיליציה שתגויס לצבא והפציר בו לבוא ולנסות להיבחר למפקד המיליציה (באותן שנים בארצות הברית כשגייסו מיליציה בחרו חבריה את מפקדם מתוכם בהצבעה). עד מהרה נבחר הלר למפקד פלוגה עצמאית שכונתה "סירת הרובאים" ויצאה למלחמה.

אמנם ההרפתקאות שתיאר מין־ריד אינן שונות מהותית מאלו שתוארו ב"אחרון המוהיקנים" או ב"בת מונטסומה" אך איכשהו הסגנון הספרותי ותיאוריו את הגיבור ככל יכול פגמו בהנאת הקריאה. כנראה שצריך לקרוא אותו בגיל הנכון...

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על סירת (סיירת) ורה-קרוז - כתרי #