ביקורת ספרותית על חוכמת האדישות - האמנות העדינה של "לא לשים זין" - גישה בלתי צפויה להצלחה בחיים מאת מארק מנסון
ספר טוב

---

הצלחתי לסיים את הספר לפני שהשנה נגמרה, ב-23:33 ליתר דיוק, זה אומר שקראתי 55 ספרים השנה.
אני לא בטוחה מהיכן להתחיל, בדרך כלל אני נותנת לעצמי קצת זמן לעכל לפני שאני מתחילה לכתוב ביקורת, אבל בשביל הסיכוי שהביקורת הזאת תהיה באותה השנה שבה קראתי את הספר אני אדחוף את עצמי.

הדבר הראשון שעולה לי לראש זה שזה ספר טוב לאנשים שמרגישים מחורבן לגבי עצמם, לא כי הם אנשים רעים או לוזרים מוחלטים, אלא כי הם מודדים את עצמם לפי ערכים גרועים.
הוא מדבר על זה הרבה, עניין הערכים, זה די מעורר השראה.
למשל למדוד את עצמך לפי אם אתה יותר טוב ממישהו אחר, זה ערך גרוע, כי זה תלוי במשהו שאינו בשליטתך וכשאתה משיג את התוצאה שאתה רוצה אתה בעצם נשאר עם שום דבר; אבל למדוד את עצמך לפי אם אתה אדם ישר וכנה, זה ערך טוב, כי זה בשליטתך וזה משהו לעבוד עליו ולשפר עד היום שבו תמות.

הוא מדבר על מוות בעמודים האחרונים, קראתי אותם די מהר, וגם לא מצאתי בנושא הזה עניין רב.
אבל אולי זה כן רעיון טוב להזכיר לעצמנו שאנחנו נמות יום אחד, ושלמעשה כל אחד סביבנו יכול למות בכל רגע.
למה לזכור את זה?
כי אם היינו באמת מודעים למוות, ובאמת מקבלים אותו כחלק מהחיים, אולי היינו מודדים את עצמנו לפי היחס שלנו כלפי אחרים.
אתם יודעים, להיות מסוג האנשים האלו שתמיד נפרדים בנעימות, שתמיד אומרים לבני משפחתם שהם אוהבים אותם, שמתנצלים בפני אנשים שהם השתמשו בהם כשק חבטות בהתקף הזעם האחרון שלהם.

זה פשוט נשמע ממש נחמד, עולם שבו כולם מודעים לכך שכולנו חולפים, מספיק כדי להבהיר אחד לשני שוב ושוב כמה אנחנו חשובים ומוערכים.
אני יודעת שזה נשמע די אידיאלסטי, אבל האמת היא שאני אידיאליסטית אז זה לגמרי הגיוני שאני אגיד דברים כאלה, אבל זה רק כי אני באמת חושבת ומרגישה ככה.
-

המסרים בספר הזה די פשוטים, כמו "פחות זה יותר", וזה שהמרדף אחרי משהו הופך אותך ללא מסופק כי הוא מחזק אצלך את התפיסה שאין לך אותו מלכתחילה.
באופן כללי הספר לא מחדש הרבה, אבל הוא עדיין משפר את ההרגשה של הקורא כי הוא מקרין משהו קליל, פשוט וכנה.
לפעמים אנחנו צריכים לקרוא ספרים לא בשביל הידע שבהם, אלא בשביל החוויה שמוציאה אותנו מהראש שלנו, זה כמו ללכת ללונה פארק.
הרי אומרים שאנחנו הממוצע של חמשת האנשים שאנחנו מבלים איתם הכי הרבה זמן, אז בעיניי זה רק הגיוני שגם אנשים מספרים יכולים להשפיע עליך, בעיקר אם אתה פוגש את אותו האדם, אותה הגישה, אותם המסרים, בספרים שונים.

לכן לקרוא ספרי העצמה זה לא לגמרי חסר ערך בעיניי, גם אם אתה כבר יודע ומכיר את כל מה שהם אומרים לך.
כי לקרוא אותם, גם אם זה לא גורם לך לעשות משהו אחר, זה שם אותך לפחות לכמה שעות בחברה טובה, בחברת מישהו שאתה רוצה ללמוד ולהיות מושפע ממנו.

אז נהניתי, הושפעתי, ואין לי עוד ממש מה לומר מלבד זה.
זה ממש לא קשור לזה שעכשיו 23:58, ושאני חייבת לסיים לכתוב את הביקורת הזאת.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על חוכמת האדישות - האמנות העדינה של "לא לשים זין" - גישה בלתי צפויה להצלחה בחיים