ביקורת ספרותית על איסטנבול איסטנבול מאת בורהן סונמז
ספר טוב

---

"אם אתה צריך להסתכל על העולם פעם אחת, פשוט תסתכל על איסטנבול!" כך אמר המשורר והמדינאי הצרפתי אלפונס דה לה מרטין.

אני יודע שזה נשמע קצת מוזר שאחד כמוני שפרנסתו היא נסיעות וטיולים, עדין לא טייל בטורקיה. הגעתי עד קצוות תבל במזרח ובמערב, אך פרט לכמה ימים בקמר (Kemer), טרם זכתה אצלי טורקיה לטיפול יסודי יותר. למרות שעברתי אין סוף פעמים בשדה התעופה של איסטנבול בדרכי לטיסות המשך שונות, מעולם לא יצאתי אל העיר. אני מקווה שכולנו נזכה בהקדם לימים טובים יותר ואז אשתדל להשלים את החסר.

מכיוון שטרם טיילתי בטורקיה, החלטתי לנסות ולהכיר אותה דרך הספרות. לצורך כך כבר ממתינים לי מספר ספרים של אליף שאפאק ואורהאן פאמוק. אך מכיוון שהיה לי גם את "איסטנבול איסטנבול" של בורהן סומז, התחלתי את המסע הטורקי שלי אתו.

גיבורי הספר הם 4 אסירים פוליטיים החולקים ביניהם את אותו תא צר מאוד בכלא. קר על רצפת הבטון של התא וכדי להקטין את סבלם הם מחממים זה את גופו של זה. כדי לשרוד ולשמור על שפיות בתנאים קשים אלו, הם מספרים זה לזה סיפורים. מספר המאזינים לכל סיפור משתנה כי מידי פעם חלקם נלקח לחקירה המלווה בעינויים כמובן. יש קטעים בספר שממש הזכירו לי את הסרט המיתולוגי אקספרס של חצות. ארבעת האסירים הם רופא, הסטודנט דמירטי, הדוד קיהילן והסַפָּר קמו. עלילת הספר משתרעת על פני 10 ימים בחייהם בכלא כאשר בכל יום אחד מהם מספר.

הסיפורים שהם מספרים לוקחים אותנו אל רובעיה השונים של איסטנבול ואל דמויות שונות בחיי העיר. מטרתם היא לא רק לרתק את השומעים אלא גם להשכיח ולו במעט את המכות שספגו ואת אי הנוחות בתא. הסיפורים בהחלט יכולים ללמד על טורקיה והחיים בה, על ההיסטוריה העשירה של העיר ולא יהיה זה מופרך להשוות את ערגתם לאיסטנבול, לזו של יהודים לירושלים.

סומז כותב יפה והוא יודע לספר סיפור, אך אין לי ספק כי לו הייתי מכיר קצת את איסטנבול, הייתי נהנה הרבה יותר מהסיפורים ומתיאורי המקומות השונים בעיר. אך יש בספר בעיה אשר ממש העיבה על הקריאה בו וזאת בעיקר בסיפורים של הסַפָּר קמו. אני מניח שסומז כתב את סיפורו תוך שימוש בסלנג רב. אין לי ספק כי תרגום סלנג הוא משימה קשה ואלי אף בלתי אפשרית ואין זה משנה האם המקור הוא בטורקית או כל שפה אחרת. מה עשה המתרגם? ניסה לברוא סלנג על ידי שיבוש העברית: אני ילך, אני ידבר, אני יביא או תביא ת'כסא וכו'. אם הדבר היה נעשה במינון סביר, זה יכול היה לעבור את הפילטרים שלי. כאשר השימוש בשיטה זו הוא רב ומוגזם, זה צרם לי ושיבש את הנאתי מהקריאה.

לאחרונה קראתי את 12 סיפורים של פוקנר. גם שם המתרגם נקט שאותה שיטה אך במינון שונה לחלוטין. ב"איסטנבול איסטנבול", זה ממש בקצה השני של הסקלה. לכל מי שאינו רגיש לזה, זהו ספר מומלץ.

עקב ענייני התרגום הספר שווה לדעתי 3 וחצי כוכבים אשר טוב ליבי גרם לי לעגל אותם כאן לארבעה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על איסטנבול איסטנבול