ביקורת ספרותית על כניסת אמנים - זיכרונות וסיפורים מן החזית של התרבות הישראלית מאת נעם סמל

---

ביום שישי אמא שלי הציעה לי לקפוץ איתה לקניון חיפה, זה היה היום האחרון בו יכלה לאסוף את כרטיס המתנה שמגיע לה מאירגון חבר, ומכיוון שזה קניון שלא יוצא לנו להסתובב בו הרבה שמחתי על עצתה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא יכול להסתובב באיזורי בילוי וקניות מבלי לחפש איזו חנות ספרים. בכנות לא שחסר לי מה לקרוא, מדפי הספרים מלאים עד אפס ולא רק זה התחלתי לאגור ספרים גם בארגזים שכבר מקשים על ההליכה בחדר השינה (ומי שמכיר אותי אישית יודע שגם המיטה הזוגית תפוסה בצד אחד שלה דרך קבע בערימה של ספרים), מה לעשות כזה אני. חולה ספרים וכמו שאמא שלי תמיד אומרת, "זו מחלה טובה". היא מעדיפה לראות אותי עם ספרים להבדיל מאשר עם סיגריות.

נכנסתי לאחת מחנויות הספרים ומצאתי את הספר של נעם סמל, שהאמת לא ידעתי שהוא הוציא לאור. רציתי לרכוש אותו, כי לא רק שזה מסוג הספרים שאני מאוד אוהב, מי כבר כותב בימינו ספר שהוא כולו על אמנים. דומה ברוחו לספר שאני בעצמי הוצאתי לאור לפני כמה שנים. כך שזו ממש מתנה עבורי למצוא ספר כזה. לצערי לא מצאתי ספר שני שארכוש ולא רציתי לוותר על המבצע שמציעים במסגרת "חג הספר" (מה שנקרא פעם שבוע הספר אבל השבוע הזה כבר הפך מזמן להיות חודש). בכל אופן לקראת הצהריים, כשכבר ידעתי איזה ספר שני אקח, קפצתי לרכוש את הספר בקריון. בעלי החנות לא מצאו את הספר על המדף, למזלי הסתבר שנותר להם עותק מהמחסן. מה שאומר שהספר מוכר טוב (הלוואי. אני אשמח מאוד אם זה נכון).

אתם מכירים את זה שלא משנה שאתם כבר נמצאים באמצע קריאה בספר אבל מצאתם ספר שאתם יכולים להתחיל לקרוא אותו. כך עם הספר הזה שנעם סמל כתב. אין ספק שנעם הוא איש עשיר זכויות אבל אני זוכר אותו אישית בערוץ 33 עם מעגל של תרבות, בהם תמיד לא רק שמצאתי עניין אלא גם חלמתי שאני יושב כחלק מפאנל החברים.

נעם העלה את זכרונותיו בספר דרך סיפורים בסדר כרונולוגי. הוא מספר על אחיו הגדול, עדי זכרונו לברכה שבזכותו התחיל "לראות עולם" עם שיחרורו מהצבא. גדולתו של נעם שהוא לא מסתיר את ההפסדים שלו (כמו ההחמצה של להחתים למשרד שלו את חברי "כוורת"), אין ספק שהוא למד על בשרו במשך השנים וגם לנו, הקוראים מותר שנלמד דרכו. ללא הפסדים אין נצחונות. נעם מספר על הכל ממש מגובה העיניים.

אשתו, נאווה סמל זכרונה לברכה נוכחת ברוחה. מכניסתה הראשונה לחייו במדי חיילת המשרתת בגלי צה"ל. כשם הספר "כניסת אמנים", מי שקורא בספר מרגיש שיש לו את הזכות להבין מי היו הנפשות הפועלות בבמה הישראלית (נדמה שלאן שלא הזזנו את הראש נעם היה שם) ולא רק בזה אלא גם בגיחות שהיו מדי פעם של אמנים מחו"ל לארץ. הספר הזה הוא מסוג הספרים שלא רואים הרבה והוא עשוי בהרבה אהבה. לסיום, אני מבקש לאחל מכל לבי - לנעם, שמצא לנכון לכתוב את הספר לרגל פרישתו לגמלאות שימשיך להינות מהעולם, בשוני אחד שהוא כבר לא יצטרך לדאוג לצד הכלכלי והספר הזה יהיה רווח של כולנו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על כניסת אמנים - זיכרונות וסיפורים מן החזית של התרבות הישראלית