ביקורת ספרותית על הענק הקבור - הספריה החדשה # מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר לא משהו

---

אומרים כי משנה מקום משנה מזל, ואכן יש בזה משהו. האור עובר בצורה אחרת, כיווני האוויר, המסלולים האוטומטיים משתנים ואיתם לפעמים גם כיווני החשיבה. זיכרונות ישנים שוקעים, נשכחים, או מקבלים זווית שונה ומיסגור שונה, ויש הזדמנות להתחלה מחודשת של חיים. ואכן, הרבה עלילות ספרים מתרחשות בדרך כלשהי, משום שהמסע החיצוני מזמן לגיבור או לגיבורה גם מסע פנימי של חידוש והתחדשות. במקרה האישי שלנו מעבר הדירה שיפר ושדרג את חיינו מבחינות רבות, ובו בזמן הרחיק אותנו מהספרייה היישובית. הצעד ההגיוני אומר שמאחר ואנחנו ממילא צריכים לנסוע לספריה והיות ואת הספרייה המקומית מיצינו, אולי כדאי להיירשם בספרייה אחרת. וזה מה שעשינו. מהספרייה האחרת האיש הביא לי אישיגורו נוסף, כדי שנוכל להשלים את הסרייה. אז התיישבתי על הספה הישנה, בסלון החדש, עם הנוף החדש, והתחלתי לקרוא.

העלילה מתרחשת באיים הבריטיים, במאה החמישית או השישית לספירה. אקסל וביאטריס הם זוג "קשישים" שגילם לא מוזכר, אבל יש להניח שסביב החמישים שנה, הם גרים בסוג של קהילה או כפר, ומרגישים קצת מודרים או מוזנחים בו. יום אחד הם מחליטים ללכת לבקר את הבן שלהם, ששמו לא מוזכר. הם לא זוכרים בדיוק איפה הוא גר, או מה הדרך אליו, או מה היו הנסיבות שגרמו להם להיפרד לכל כך הרבה זמן. במהלך המסע מתברר שיש עוד הרבה דברים שאקסל וביאטריס לא זוכרים, והם לא היחידים במחלת השכחה הזאת שנפלה עליהם. יש באיים מעין ערפל מנטלי שפוגע בכולם, בין אם הם בריטונים ובין אם הם סקסוניים, והוא גורם המון בעיות, ובין השאר החלשות של זיכרון עד כדי אובדן ממש. את השכחה הקולקטיבית הזאת גורמים אדי הנשימה של דרקונית, ויש מי שיוצא להילחם בדרקונית הזאת כדי להסיר את קללת השכחה מעל האנושות באיים. כן, זו אנגליה פנטסטית שבה יש מפלצים ודרקונים ושאר דמויות קסומות. אז אקסל וביאטריס הולכים, עוברים תחנות ובהן דמויות שונות, חלקם בריטונים, חלקם סקסונים, ומבינים את המצב הרע שבה נמצאת אנגליה. לבסוף הדרקונית מנוצחת, ופתאום עולה עול זיכרונות העבר, הקשיים, העוול, הבגידות ההדדיות, ולא בטוח שמסירות הזוג יכולה להתגבר על הקושי הזה, במקרה הפרטי שלהם וכמובן בהשלכה על שאר תושבי האיזור.

מי שראה את "החרב באבן" מכיר במקצת את אגדת המלך ארתור והקוסם מרלין, ואולי מודע קצת לרקע ההיסטורי שעליו צמחה המיתולוגיה הזאת. המלך ארתור לא היה ולא נברא אלא משל היה, אבל הוא מתאר את הקושי לייצר עם אנגלי אחד לאחר מלחמה משסעת בין שבטים שונים.

הענק הקבור הוא אלגוריה פנטסטית, או פנטסייה אלגורית, שכדי להבין אותה צריך להכיר טוב את הרקע התרבותי עליו נכתבה. בניגוד לאישיגורו, אני לא גדלתי וחונכתי באנגליה, והרקע הזה פחות ברור לי. עליו בנוי סיפור מעשה שבו הנמשל כל כך חשוב, שהמשל וההצדקה העלילתית קצת נשארים בצד. יש סיבה לשכחה, אומר אישיגורו, כי ככה אנשים יכולים להפסיק את מעגל העוולות וההאשמות "הוא התחיל להחזיר לי", ולכונן חיים משותפים בייחד, הן זוגיים ומשפחתיים והן לאומיים. בדרך לאמירה החשובה הזאת הוא קצת שכח (הא!) לייצר מסע נרטיבי שעומד איתן בפני עצמו.

אפשר לוותר, בקלות.
(כן, מורי. אישיגורו הוא סופר של ספר אחד. דעתך נרשמה, ואין צורך לחזור עליה)

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הענק הקבור - הספריה החדשה #