ביקורת ספרותית על טלגו מאת ואסיליס אלכסאקיס

---

טלגו הוא שמה של רכבת המקשרת בין ספרד לצרפת. ומדוע בחר הסופר את השם הזה לרומן ההתאהבות שלו, כנראה מאותן הסיבות שגם יוצרים אחרים ולא רק סופרים בוחרים להכניס סצנות של רכבת, שמעוררת בנו הרבה אמוציות...

והרומן הזה של ואסיליס, הוא סיפור קטן של התאהבות. סיפור נחמד ודי בנאלי. בטח לא סיפור אהבה כפי שנכתב על גבי הכריכה. זו התאהבות בין שני אנשים נשואים שמוצאים זה את זה כשהם מוכנים לאפיזודה רגשית סוחפת. האישה כרגיל קופצת ראש, ומוכנה להרבה יותר מהגבר שנשאר מסויג, כמי שיודע את מקומו ומודע לתוחלת החיים של ההתאהבות ושל הריגשה החולפת, כמו בשיר של חווה אלברשטיין "כל יום אני מתאהבת בבחור חדש ברחוב..." נו טוב, לא נגזים הרי לא כל יום כמובן אנחנו מתאהבים אבל לאורך חיים שלמים ומגוון מצבים, ואולי אחרי שנות נישואין ושיגרה ארוכות, הלב עשוי לתור אחרי ריגוש שיפיל אותו לאהבה כמו שאומרים בלועזית FALL IN LOVE.

אז יש מי שקופץ ראש, ויש מי שרק טובל את בהונות הרגליים ויש מי שצולל או משקיע את גופו עד הצוואר ועוד רבים אחרים. אין כאן חדש וזה יכול אפילו לעצבן ולמה ? כי מי שבתוך זה- ייסחף ומי שלא- ייבחן את הדברים מבחוץ ומה שרואים משם לא רואים מכאן... כי מלבד תעוקת האהבה של הגברת אין באמת עלילה אחרת, אין מסר מיוחד או התפתחות, רק סחף שלא עולה על שיאים שלא הכרנו מסיפורי אהבה באמת גדולים, כי כפי שציינתי, ויש לי נטייה לחזור על עצמי, זו בעצם אפיזודה שיכולה הייתה להסתכם ככזו אלמלא התוודענו לצד של האישה שנופחת בבלון את רגשותיה מעבר לנדרש.

אפשר לקרוא את 130 העמודים ככה בין לבין ולנסות ולשאול את עצמנו מה המקום של מה שאנחנו מספרים לעצמנו בכל דבר ועניין לבין העובדות היבשות שיכולנו לתרגם אותם אחרת וכנראה שזה כל ההבדל בחיים.

ספר שנכתב על ידי גבר מנקודת מבטה של האישה.

נ.ב.: לזיכרון ישנן שלושה מצבים – הוא מייפה, הוא מנפה, והוא מחפה... כך על פי אמנון שמוש
סופר ומשורר

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על טלגו