ספר שקראתי בסוף שבוע אחד, כמו סדרת טלויזיה טובה, שכל פרק בה יכול לעמוד ברשות עצמו. הספר חשוב לדעתי, כי נושא הטעויות שקורות במערכת הרפואית חבוי מעיננו. מערכת הבריאות שלנו, כמו גם מערכת המשפט לא מספקים לנו סטטיסטיקות לא על רופאים שטעו וגם לא על תובעים שנפגעו מרשלנות רפואית תבעו וזכו. גם אם כל אחד מאתנו חווה באופן אישי משהו שאפשר לפרש אותו כרשלנות רפואית, עדין אין לנו תמונה מלאה על התופעה וגם לא תהיה לנו. כי כמו שכותב דר' רובינשטין באחד הסיפורים שלו, עתונאים לא אוהבים לכתוב על נושאים שאי אפשר לצרף להם תמונה ושמות, וגם תהליך של תביעה לרשלנות רפואית הוא כל כך ארוך ומייגע, שעד שהוא מגיע לסיומו, מבחינת העתונאים "עבר זמנו בטל קורבנו". הספר, כמו שהוא מעיד בתחילתו, מבוסס על סיפורים אמיתיים, וגם כולל "מסגרות" שבהן מועבר מידע נוסף, "שיעור" לחיים. המסגרות האלה חשובות לדעתי לא פחות מהסיפורים. ראשית כי גם הן כוללות סיפורים, קטנים יותר וקצרים יותר, אך בעיקר כי ניתן ללמוד מהן מה קורה אצלנו, וכיצד אפשר לנסות למנוע את מקרה הרשלנות הבא. בארצות הברית, בשונה מהנהוג אצלנו, מפרסמים סיבוכים בניתוחים, ולכן גם לומדים מטעויות, ואצלנו? משתי האמירות שלמעלה, הן לגבי העיתונאים והן לגבי העדר הפרסום הפורמלי כמו בארה"ב, אפשר להבין למה כל כך חשוב לקרוא את הספר, ולהפנים את התובנות שהוא מנסה להעביר לנו לפני הביקור הבא במרפאה או בבית החולים. מעבר לחשוב, הספר כתוב טוב, מותח ומרתק... ממליצה בחום.
