“"הבן המושלם" מזכיר את רומן הביכורים של גוודה בשם "הבת הסודית", והוא מגולל מפגש נוסף בין מערב ומזרח קרי אמריקה מול הודו. מהעת שנכנסים לתוך העלילה, וזה קורה ממש בהתחלה, אי אפשר להניח את הספר מהיד. אז מה יש לנו כאן? אניל הבן הבכור ו"המושלם" של משפחת פאטל ההודית, נשלח ללימודי רפואה בדאלאס שבטקסס, שזה ממש לא מובן מאליו. אביו של אניל הועיד אותו להיות רופא עוד בהיות בן עשר. אחיו האחרים: ניקל, קירן ושאנדו- האח הקטן והשובב, שהסתובב רוב הזמן עם "חבר'ה לא טובים". אחיו לעומתו נותרו בכפר לעבד את שדות האורז ולפקח על העובדים. בנוסף לאחיו היה לאניל גם את פיה-אחותו היחידה. כמקובל בחברה ההודית, היא "לא נספרה", כי בין כך וכך בהגיעה לגיל נישואים, היא עתידה לעזוב את בית הוריה, ולהצטרף ככוח עזר למשפחת בעלה. הוריו של אניל: ג'יאנט ומינה היו הבעלים של מרבית האדמות בכפר. אניל היה האחרון בשושלת הבנים הבכורים, שכללה את אביו וסביו לפניו. אניל היה אמור לרשת את תפקידו של אביו כמנהיג השבט, להיות אחראי על תפעול עבודת החקלאות והתשתיות, לרבות התנועות הכספיות, ולשמש כבורר בסכסוכים משפחתיים. אניל "סומן" בגיל מאוד צעיר על ידי אביו. הוא למד קרוא וכתוב ולאחר שעבד יום שלם בשדות, שקע בספרי לימוד לתוך הלילה. שש שנות הלימודים בבית הספר לרפואה, הרחיקו את אניל מהתרבות אליה הוא נולד. בתום הלימודים הוא פנה להתמחות, בבית החולים "פארקוויז" שבדאלאס. עד כדי כך משפחתו היתה נרגשת, שלשדה התעופה הוא לווה בשיירה של מכוניות. מי שנותרה בכפר היתה לינה, חברת ילדותו שביניהם היה קשר מיוחד. רגשותיו כלפי לינה נותרו אולי רדומים, אך הן לא נשכחו גם במסגרת שהותו בדאלאס. המפגש עם הקהילה הזרה בדאלאס, הותירה את אניל הרבה פעמים "כדג מחוץ למים". התרבות המערבית הייתה זרה לו. בנוסף, גמגומו לא תרם לשחייתו עם כל הכרישים באוקינוס הגדול. בדאלאס הוא שכר דירה והצטרף כשותף שלישי לשני שותפים שכבר התגוררו בה: באלדב קאפור שכבר חיי באמריקה שנים אחדות, אחרי שעקר עם הוריו מדלהי ליוסטון, והשותף השני מאש שאפ, מהנדס מחשבים במקצועו. לאורך העלילה גוואדה מתמקדת בהבדלי התרבויות, בין התפוח הגדול לתרבות ההודית. החל מאוכל, התנהגות, מערכות יחסים, ועד כמה ה"SHOW OFF" חשובים. לדוגמא אם אתה מציג את עצמך בפני בחורה, עדיף לומר ד"ר. למה? כי זה נשמע הרבה יותר טוב מסתם "מתמחה". הרי באמריקה השמים הם הגבול. אניל היה "שונה" בקרב המתמחים. הם מצידם לא קיבלו אותו כקולגה, בגלל מבטאו הזר, וצבע עורו. בנוסף לכך התחרותיות בין העמיתים, הפכה את ימיו לסוג של הישרדות יומיומית. אניל הגיע מכפר נידח בהודו עם קודים מאד ברורים. באמריקה הכול היה לו זר ציטוט מעמוד 125: "בבית בהודו חוקי ההתנהגות היו ברורים. בבית הספר לרפואה, בנים ובנות התנהלו בעיר בנפרד. רוב בני דורו של אניל ציפו שמשפחתם תסדיר את נישואיהם. הורים הציגו תיקים אישיים ופרסמו מודעות נישואים. אילנות יוחסין הושוו לצד תעודות אקדמיות, תיעוד רפואי ומפות אסטרולוגיות. כלות וחתנים פוטנציאליים התראיינו לבדיקת התאמה, ומשהוסדרו הנישואים בני הזוג נפגשו פעמים אחדות תחת השגחה. פלירטוט ויציאה לדייטים היו זרים לאניל...." אתם זוכרים שהוא השאיר את לינה חברת הילדות שלו בכפר הנידח בהודו? כמנהג בני המקום בהגיעה לגיל עשרים, לינה שודכה לג'וריש. עזבה את בית הוריה על-פי המסורת, ועברה להתגורר בבית הוריו. היחס לו זכתה בבית הורי בעלה היה מחפיר, מבזה ויומה עבר עליה בפקודות: "נקי הכול", "למה את מחכה" "חתיכת אפס שכמוך". כל טעות ואו אי דיוק בביצוע מטלותיה, זיכה אותה בחבטה ממערוך ולא רק... כשאניל חזר למשפחתו בהודו הקשר עם לינה חודש, אך הפערים המסורת והחובות התרבותיות, היוו מכשול חדש בפניהם. הסופרת מתארת את חייה של לינה, דרך מלאכת הקדרות בה עסקה לפרנסתה. עמוד 240: "לחומר יש זיכרון, ברגע שהוא מצולק, האש עוזרת לו לזכור. המקום שבו היה סדר הוא תמיד נקודת החולשה". אהבתי את החיבור בין החומר, לדמותה של לינה. לדעתי, יופי של מטאפורה לחייה הלא פשוטים. בעזרת דמותו של אניל, גוודה מתמקדת בבעיית הגזענות, המהגרים ההודים בארה"ב, קבלת השונה, מערכות יחסים, והמסורת לצד ההשלכות על חיי הפרט, עקב השוני בין התרבויות: המערבית והמזרחית. עוד מטאפורה מעולה מבית היוצר של גוואדה, אניל נשא עמו כלי שחמט שהזכיר לו את אביו "לבחור בתבונה". האם אניל הצליח לבחור בתבונה??? ימים יגידו... לאורך העלילה זוחלים להם תבשילים הודיים מסורתיים, שפירושם הוצמד בתחתית העמוד. עובדה זו בודאי תעלה זיכרונות אצל הקוראים שטיילו בהודו. הקריאה קולחת ומצליחה לגעת בנימי הקורא. דמותה של לינה מאוד נגעה לליבי, והיא הוכיחה שאין דבר העומד בפני הרצון, ואין דבר יותר חזק מהחיים. אף אחד לא מושלם גם טריי המתמחה, וחברו לעבודה של אניל. טריי "התחנן" בפני אניל לסלוח לו על התנהגותו הלא ראויה, שכן הדווח על שימוש בסמים, היה מרסק את הקריירה שלו כרופא, ואת יחסיו המיוחדים עם אביו המפורסם עמוד 302: "... אחרי הכול. לכל אחד מגיעה סליחה על מעידה פה ושם. כמו עם כלי הקרמיקה הפגומים על המדף של לינה, השגיאות הן חלק מהחיים: המרכיב הבלתי נמנע והחיוני, שמסייע להבין את כל השאר." גוודה נוגעת בנושאים כואבים, ובכפפות משי היא מקלפת את האדם מקליפותיו עד לאמת. זו עלילה מיוחדת ששופכת אור על נושאים רבים ומגוונים, בכתיבה נוגעת ובלא מעט חמלה. קל מאוד לצלול לתוך העלילה, ומאידך בסיומה צפים ופוגשים את האמת, ומי אנחנו באמת. לדעתי, צורת הכתיבה, הגשתה בחלקים, בפרקים קצרים והתנעתה לסירוגין, בין אניל ולינה שזורים היטב וקולחים. אין לי ספק, שהעובדות הללו יחדיו וכל אחד לחוד, תורמים להרגשת הצלילה המרתקת לתוך העלילה. בשורה התחתונה: No Body is Perfect זו לא ספרות מופת, אך בהחלט ראוי לתת את הדעת על הנושאים המגוונים שהוצפו בו. יופי של ספר, אני אהבתי. מומלץ בחום. לי יניני”

“אניל, בחור צעיר המתגורר בכפר קטן בהודו, מצליח מאוד בלימודיו. אביו החליט שצריך לשלוח אותו ללמוד רפואה בארה"ב והוא הראשון והיחיד מבני משפחתו ומהכפר כולו שנשלח ללימודים גבוהים. אחיו של אניל נשארים בכפר ועוזרים לאב לעבד את שדותיהם. אניל, הבן המושלם, מותיר מאחור את לינה, חברת ילדותו שנאלצת להתמודד עם הבעל ששודך לה ומשפחתו. אניל החולק דירה עם שני שותפים ממוצא הודי בדאלאס טקסס, מגיע מידי פעם, לביקורים בכפרו בהודו ובמשך הזמן נעלמת לו תחושת השייכות לעבר שהשאיר מאחור, אך יחד עם זאת הוא עדיין לא מרגיש שייכות לחיים החדשים בארה"ב.... בעבודתו בבית החולים הוא לומד ומתקדם, אך מבין שנחוצים גם קשרים שיסייעו לו בקידום הרצוי לו. בספר "הבן המושלם", אנו נחשפים לתרבות ההודית, למאכלים ולמנהגים ובעיקר, נחשפים ליחס המזלזל כלפי הנשים. אישה הנישאת לבעלה, מחויבת לעבור ולהתגורר בבית משפחת הבעל ושם היא הופכת לשפחה במלוא מובן המילה. אין לה זכויות. היא מנקה, מבשלת, מגישה, מטפלת בכולם ולבסוף אוכלת את ארוחותיה בנפרד מכולם, לבד במטבח... מותר להכות אותה, להשפיל, לצעוק ואף יותר מזה... ו"בתמורה" לזאת משפחת הכלה נדרשת לשלם נדוניה גדולה של כסף וזהב לבני משפחת החתן המיועד. אם הכלה מחליטה להתגרש או לברוח מבעלה, היא נחשבת כמי שהמיטה קלון על משפחתה ונהגה בחוסר כבוד. מומלץ בחום.”

“אל הספר הזה הגעתי רק בגלל ספרה הראשון של גוודה (הבת הסודית) שאותו קראתי לפני כמה שנים ואהבתי. אמנם הכתיבה של גוודה אינה בעיני מהטובות שקראתי אך הסיפור אותו היא מעלה על הכתב הוא הכובש וסוחף. המסע הנפשי (ואף הגאוגרפי) אותו מספרת גוודה דרך סיפורם האישי של מספר דמויות סוחף אותך אל הודו הרחוקה ואל חיים שכה שונים מאלו שלנו אך עם זאת מרגישים כה קרובים ומשותפים. הציפיות המשפחתיות, המקצועיות והאישיות שהגיבור צריך לעמוד בהן הן משהו שכל קורא יכול להתחבר אליו ולא משנה מאיפה הוא ומאיזה מעמד הוא. הספר מעלה מחשבות ותהיות על אהבה, הצלחה וכשלון, משפחה ועוד, נושאים אוניברסלים. העובדה שהסיפור מתרחש במדינה כמו הודו רק עוררה בי רצון גדול יותר לקרוא את הספר וללמוד דרך העלילה על התרבות ההודית, הבישולים, המעמדות והחיים בארץ הכה רחוקה שם. אין ספק שאמשיך לקרוא את ספריה של גוודה אם יצאו”

“מיותר לחזור על תקציר הספר שמצוי לרוב. אפרט מעט תחושות בקריאת הספר, מבט מרתק על הודו בעבר ובהווה. (חזרתי לפני חודש מטעימה קלה בהודו הרב גוונית כשאני מלא פליאה ושאלות). סדר עולם אחר מהמוכר במערב, חלוקה למעמדות וקסטת המנודים, החיים בעיר ובכפר, נושאים בלתי ניתנים להבנה קלה. הפאזל העצום שנקרא הודו. בעלילה ניתן מבט על חיי כפר, מחויבות הדדית של בני משפחה, דרכי אהבה, כבוד, רשע, וכל אלו מתוארים נפלא (ונדמה שהסופרת חייה בהודו-תחקיר אמין ומושלם שעליו כדאי ללמוד). תאורי מהלכי הבוררויות, חשיבות שיתוף בין בני זוג, מחויבות אחים, יחסי חברים, מציאות של רוע קיצוני, אהבה חמלה וטוב לב נפלא, הכרת הטעות, תיקון, כל אלו שזורים בעלילה בצורה נפלאה. וברקע סיפור של חיבור בין לבבות המוביל את הדמויות לאורך הספר, שזור בהחלטות ובהשלמה. נפלא.”

“"הבן המושלם" מזכיר את רומן הביכורים של גוודה בשם "הבת הסודית", והוא מגולל מפגש נוסף בין מערב ומזרח קרי אמריקה מול הודו. מהעת שנכנסים לתוך העלילה, וזה קורה ממש בהתחלה, אי אפשר להניח את הספר מהיד. אז מה יש לנו כאן? אניל הבן הבכור ו"המושלם" של משפחת פאטל ההודית, נשלח ללימודי רפואה בדאלאס שבטקסס, שזה ממש לא מובן מאליו. אביו של אניל הועיד אותו להיות רופא עוד בהיות בן עשר. אחיו האחרים: ניקל, קירן ושאנדו- האח הקטן והשובב, שהסתובב רוב הזמן עם "חבר'ה לא טובים". אחיו לעומתו נותרו בכפר לעבד את שדות האורז ולפקח על העובדים. בנוסף לאחיו היה לאניל גם את פיה-אחותו היחידה. כמקובל בחברה ההודית, היא "לא נספרה", כי בין כך וכך בהגיעה לגיל נישואים, היא עתידה לעזוב את בית הוריה, ולהצטרף ככוח עזר למשפחת בעלה. הוריו של אניל: ג'יאנט ומינה היו הבעלים של מרבית האדמות בכפר. אניל היה האחרון בשושלת הבנים הבכורים, שכללה את אביו וסביו לפניו. אניל היה אמור לרשת את תפקידו של אביו כמנהיג השבט, להיות אחראי על תפעול עבודת החקלאות והתשתיות, לרבות התנועות הכספיות, ולשמש כבורר בסכסוכים משפחתיים. אניל "סומן" בגיל מאוד צעיר על ידי אביו. הוא למד קרוא וכתוב ולאחר שעבד יום שלם בשדות, שקע בספרי לימוד לתוך הלילה. שש שנות הלימודים בבית הספר לרפואה, הרחיקו את אניל מהתרבות אליה הוא נולד. בתום הלימודים הוא פנה להתמחות, בבית החולים "פארקוויז" שבדאלאס. עד כדי כך משפחתו היתה נרגשת, שלשדה התעופה הוא לווה בשיירה של מכוניות. מי שנותרה בכפר היתה לינה, חברת ילדותו שביניהם היה קשר מיוחד. רגשותיו כלפי לינה נותרו אולי רדומים, אך הן לא נשכחו גם במסגרת שהותו בדאלאס. המפגש עם הקהילה הזרה בדאלאס, הותירה את אניל הרבה פעמים "כדג מחוץ למים". התרבות המערבית הייתה זרה לו. בנוסף, גמגומו לא תרם לשחייתו עם כל הכרישים באוקינוס הגדול. בדאלאס הוא שכר דירה והצטרף כשותף שלישי לשני שותפים שכבר התגוררו בה: באלדב קאפור שכבר חיי באמריקה שנים אחדות, אחרי שעקר עם הוריו מדלהי ליוסטון, והשותף השני מאש שאפ, מהנדס מחשבים במקצועו. לאורך העלילה גוואדה מתמקדת בהבדלי התרבויות, בין התפוח הגדול לתרבות ההודית. החל מאוכל, התנהגות, מערכות יחסים, ועד כמה ה"SHOW OFF" חשובים. לדוגמא אם אתה מציג את עצמך בפני בחורה, עדיף לומר ד"ר. למה? כי זה נשמע הרבה יותר טוב מסתם "מתמחה". הרי באמריקה השמים הם הגבול. אניל היה "שונה" בקרב המתמחים. הם מצידם לא קיבלו אותו כקולגה, בגלל מבטאו הזר, וצבע עורו. בנוסף לכך התחרותיות בין העמיתים, הפכה את ימיו לסוג של הישרדות יומיומית. אניל הגיע מכפר נידח בהודו עם קודים מאד ברורים. באמריקה הכול היה לו זר ציטוט מעמוד 125: "בבית בהודו חוקי ההתנהגות היו ברורים. בבית הספר לרפואה, בנים ובנות התנהלו בעיר בנפרד. רוב בני דורו של אניל ציפו שמשפחתם תסדיר את נישואיהם. הורים הציגו תיקים אישיים ופרסמו מודעות נישואים. אילנות יוחסין הושוו לצד תעודות אקדמיות, תיעוד רפואי ומפות אסטרולוגיות. כלות וחתנים פוטנציאליים התראיינו לבדיקת התאמה, ומשהוסדרו הנישואים בני הזוג נפגשו פעמים אחדות תחת השגחה. פלירטוט ויציאה לדייטים היו זרים לאניל...." אתם זוכרים שהוא השאיר את לינה חברת הילדות שלו בכפר הנידח בהודו? כמנהג בני המקום בהגיעה לגיל עשרים, לינה שודכה לג'וריש. עזבה את בית הוריה על-פי המסורת, ועברה להתגורר בבית הוריו. היחס לו זכתה בבית הורי בעלה היה מחפיר, מבזה ויומה עבר עליה בפקודות: "נקי הכול", "למה את מחכה" "חתיכת אפס שכמוך". כל טעות ואו אי דיוק בביצוע מטלותיה, זיכה אותה בחבטה ממערוך ולא רק... כשאניל חזר למשפחתו בהודו הקשר עם לינה חודש, אך הפערים המסורת והחובות התרבותיות, היוו מכשול חדש בפניהם. הסופרת מתארת את חייה של לינה, דרך מלאכת הקדרות בה עסקה לפרנסתה. עמוד 240: "לחומר יש זיכרון, ברגע שהוא מצולק, האש עוזרת לו לזכור. המקום שבו היה סדר הוא תמיד נקודת החולשה". אהבתי את החיבור בין החומר, לדמותה של לינה. לדעתי, יופי של מטאפורה לחייה הלא פשוטים. בעזרת דמותו של אניל, גוודה מתמקדת בבעיית הגזענות, המהגרים ההודים בארה"ב, קבלת השונה, מערכות יחסים, והמסורת לצד ההשלכות על חיי הפרט, עקב השוני בין התרבויות: המערבית והמזרחית. עוד מטאפורה מעולה מבית היוצר של גוואדה, אניל נשא עמו כלי שחמט שהזכיר לו את אביו "לבחור בתבונה". האם אניל הצליח לבחור בתבונה??? ימים יגידו... לאורך העלילה זוחלים להם תבשילים הודיים מסורתיים, שפירושם הוצמד בתחתית העמוד. עובדה זו בודאי תעלה זיכרונות אצל הקוראים שטיילו בהודו. הקריאה קולחת ומצליחה לגעת בנימי הקורא. דמותה של לינה מאוד נגעה לליבי, והיא הוכיחה שאין דבר העומד בפני הרצון, ואין דבר יותר חזק מהחיים. אף אחד לא מושלם גם טריי המתמחה, וחברו לעבודה של אניל. טריי "התחנן" בפני אניל לסלוח לו על התנהגותו הלא ראויה, שכן הדווח על שימוש בסמים, היה מרסק את הקריירה שלו כרופא, ואת יחסיו המיוחדים עם אביו המפורסם עמוד 302: "... אחרי הכול. לכל אחד מגיעה סליחה על מעידה פה ושם. כמו עם כלי הקרמיקה הפגומים על המדף של לינה, השגיאות הן חלק מהחיים: המרכיב הבלתי נמנע והחיוני, שמסייע להבין את כל השאר." גוודה נוגעת בנושאים כואבים, ובכפפות משי היא מקלפת את האדם מקליפותיו עד לאמת. זו עלילה מיוחדת ששופכת אור על נושאים רבים ומגוונים, בכתיבה נוגעת ובלא מעט חמלה. קל מאוד לצלול לתוך העלילה, ומאידך בסיומה צפים ופוגשים את האמת, ומי אנחנו באמת. לדעתי, צורת הכתיבה, הגשתה בחלקים, בפרקים קצרים והתנעתה לסירוגין, בין אניל ולינה שזורים היטב וקולחים. אין לי ספק, שהעובדות הללו יחדיו וכל אחד לחוד, תורמים להרגשת הצלילה המרתקת לתוך העלילה. בשורה התחתונה: No Body is Perfect זו לא ספרות מופת, אך בהחלט ראוי לתת את הדעת על הנושאים המגוונים שהוצפו בו. יופי של ספר, אני אהבתי. מומלץ בחום. לי יניני”

“אניל, בחור צעיר המתגורר בכפר קטן בהודו, מצליח מאוד בלימודיו. אביו החליט שצריך לשלוח אותו ללמוד רפואה בארה"ב והוא הראשון והיחיד מבני משפחתו ומהכפר כולו שנשלח ללימודים גבוהים. אחיו של אניל נשארים בכפר ועוזרים לאב לעבד את שדותיהם. אניל, הבן המושלם, מותיר מאחור את לינה, חברת ילדותו שנאלצת להתמודד עם הבעל ששודך לה ומשפחתו. אניל החולק דירה עם שני שותפים ממוצא הודי בדאלאס טקסס, מגיע מידי פעם, לביקורים בכפרו בהודו ובמשך הזמן נעלמת לו תחושת השייכות לעבר שהשאיר מאחור, אך יחד עם זאת הוא עדיין לא מרגיש שייכות לחיים החדשים בארה"ב.... בעבודתו בבית החולים הוא לומד ומתקדם, אך מבין שנחוצים גם קשרים שיסייעו לו בקידום הרצוי לו. בספר "הבן המושלם", אנו נחשפים לתרבות ההודית, למאכלים ולמנהגים ובעיקר, נחשפים ליחס המזלזל כלפי הנשים. אישה הנישאת לבעלה, מחויבת לעבור ולהתגורר בבית משפחת הבעל ושם היא הופכת לשפחה במלוא מובן המילה. אין לה זכויות. היא מנקה, מבשלת, מגישה, מטפלת בכולם ולבסוף אוכלת את ארוחותיה בנפרד מכולם, לבד במטבח... מותר להכות אותה, להשפיל, לצעוק ואף יותר מזה... ו"בתמורה" לזאת משפחת הכלה נדרשת לשלם נדוניה גדולה של כסף וזהב לבני משפחת החתן המיועד. אם הכלה מחליטה להתגרש או לברוח מבעלה, היא נחשבת כמי שהמיטה קלון על משפחתה ונהגה בחוסר כבוד. מומלץ בחום.”

“אל הספר הזה הגעתי רק בגלל ספרה הראשון של גוודה (הבת הסודית) שאותו קראתי לפני כמה שנים ואהבתי. אמנם הכתיבה של גוודה אינה בעיני מהטובות שקראתי אך הסיפור אותו היא מעלה על הכתב הוא הכובש וסוחף. המסע הנפשי (ואף הגאוגרפי) אותו מספרת גוודה דרך סיפורם האישי של מספר דמויות סוחף אותך אל הודו הרחוקה ואל חיים שכה שונים מאלו שלנו אך עם זאת מרגישים כה קרובים ומשותפים. הציפיות המשפחתיות, המקצועיות והאישיות שהגיבור צריך לעמוד בהן הן משהו שכל קורא יכול להתחבר אליו ולא משנה מאיפה הוא ומאיזה מעמד הוא. הספר מעלה מחשבות ותהיות על אהבה, הצלחה וכשלון, משפחה ועוד, נושאים אוניברסלים. העובדה שהסיפור מתרחש במדינה כמו הודו רק עוררה בי רצון גדול יותר לקרוא את הספר וללמוד דרך העלילה על התרבות ההודית, הבישולים, המעמדות והחיים בארץ הכה רחוקה שם. אין ספק שאמשיך לקרוא את ספריה של גוודה אם יצאו”

“מיותר לחזור על תקציר הספר שמצוי לרוב. אפרט מעט תחושות בקריאת הספר, מבט מרתק על הודו בעבר ובהווה. (חזרתי לפני חודש מטעימה קלה בהודו הרב גוונית כשאני מלא פליאה ושאלות). סדר עולם אחר מהמוכר במערב, חלוקה למעמדות וקסטת המנודים, החיים בעיר ובכפר, נושאים בלתי ניתנים להבנה קלה. הפאזל העצום שנקרא הודו. בעלילה ניתן מבט על חיי כפר, מחויבות הדדית של בני משפחה, דרכי אהבה, כבוד, רשע, וכל אלו מתוארים נפלא (ונדמה שהסופרת חייה בהודו-תחקיר אמין ומושלם שעליו כדאי ללמוד). תאורי מהלכי הבוררויות, חשיבות שיתוף בין בני זוג, מחויבות אחים, יחסי חברים, מציאות של רוע קיצוני, אהבה חמלה וטוב לב נפלא, הכרת הטעות, תיקון, כל אלו שזורים בעלילה בצורה נפלאה. וברקע סיפור של חיבור בין לבבות המוביל את הדמויות לאורך הספר, שזור בהחלטות ובהשלמה. נפלא.”