ביקורת ספרותית על ספינת הגורל - סוחרי הספינות החיות #3 מאת רובין הוב
ספר טוב

---

שמעתי הרבה על הספרים של רובין הוב ושמחתי מאוד כשהגיעו לספרייה בבת אחת שישה ספרים שלה, שתי הטרילוגיות הראשונות.
אבל הטרילוגיה הראשונה, טרילוגיית הרואים למרחוק, אכזבה אותי. כן, רובין הוב טוותה עולם מורכב ועשיר. היא כותבת סבלנית עם אורך נשימה, מתכוננת למירוץ למרחקים ארוכים, לקצוות הכי רחוקים של העולם. העלילה טווה קסם מורכב ופוליטיקה מורכבת לא פחות לכדי עולם שלם שאפשר לשקוע בו. אי אפשר שלא להעריץ אותה על הדמיון העשיר והמורכבות של הפנטזיה. אבל לא הצלחתי להתחבר לדמויות. לא חיבבתי אף אחת מהן, לא אהבתי את הבחירות שלהן ואת האופן בו הגורל שיחק בהן באכזריות. סיימתי את הטרילוגיה בקושי, קרובה להישבר במהלך קריאת שלושת הכרכים עבי הכרס.
התלבטתי אם להמשיך לטרילוגיה השניה, סוחרי הספינות החיות. החלטתי לחיוב משלוש סיבות: קודם כל, היא בכל זאת טרחה והגיעה עד אלי לספרייה ולי נשאר רק לנסות לקרוא אותה. בנוסף, הבנתי שהיא קשורה בקשר רופף מאוד לטרילוגיה הקודמת כך שהיתה פה התחלה חדשה והסיבה השלישית היא הביקורת של אתל על הספר. הניסיון מלמד שאפשר לסמוך על ההמלצות שלה או לכל הפחות - לתת להן צ'אנס.
ואכן לא התאכזבתי.
גם בטרילוגייה הזאת רובין הוב מרשימה באופן בו היא משלבת פוליטיקה וקסם שנטווים במקביל ובסבלנות בסיפור סוחף והפעם - גם בדמויות סוחפות ומורכבות שמיטלטלות על גלי העלילה הסוערת והלב יוצא אליהן.
רק כשסיימתי (ספוילרים מכאן והלאה) חשבתי פתאום שאולי, מאחורי כל גלי הפוליטיקה והפנטזיה מסתתר סיפור אחר. שהטרילוגיה לכל אורכה בעצם עוסקת בנושא של פגיעות מיניות, אונס, טראומה והחלמה ממנה. שני סוגים של אונס מציגה העלילה: אונס מתוך החפצה מוחלטת, תפיסה של נשים כאובייקטים תוך הפשטה טוטאלית של אנושיות. כך נוהגים הצ'לסדים לאורך הספר וכך בעצם נוצרות הספינות החיות עצמן: בני הגשם הפראי לוקחים את גופם של הדרקונים ומשתמשים בו לתועלתם בלי כל חשיבה על היצור החי בו הם פוגעים לצורך כך. הם מסרבים להאמין בקיומו.
הסוג השני מגולם על ידי קניט: מי שנפגע בילדות מונע מפגיעתו בבגרות ומעביר את הפגיעה הזו הלאה. מי שהפגיעה בו דוחפת אותו לחפש שליטה מחודשת על חייו והשליטה הזו מושגת על ידי שליטה באנשים אחרים ופגיעה בהם.
על הספינות החיות ועל גיבורי הספר להתמודד עם הפגיעות בהם. איך? זה נתון לבחירתם ולכוחות הנפש שלהם:

"לו היית עוברת את מה שאני עברתי, היית יודעת שיש אירועים שאין לכבשם. ישנן חוויות שמשנות אותך לנצח, מעבר לכל משאלה קטנה ועליזה להתעלם מהן."
רוניקה הישירה אליה מבט. "זה נכון רק אם החלטת שזה נכון. המאורע הנורא הזה - מה שזה לא היה - היה ונגמר. אם תדבקי בו ותתני לו לעצב אותך נגזר עליך לחיות אותו לנצח."

קניט מניח לאירועים שעברו עליו לעצב אותו. הוא משוכנע שהוא שולט בחייו ומעצב אותם כרצונו מבלי להבין שהבריחה מאהבה ומרגש, החשדנות הבלתי פוסקת בכל מי שסביבו למעשה שולטים בו ומעצבים את גורלו. הוא מנסה להרוג את הספינה החיה פאראגון כדי להימלט מהפגיעות שעבר ואינו מבין שחלקים מנשמתו מתים בכל ניסיון כזה, שמקרב אותו עצמו אל מותו. אלתיאה לעומתו מוכנה לקבל עזרה מפאראגון כדי להצליח להרפות מעט מהכאב ולהתקדם הלאה, לחיים. עזרה חיצונית נדרשת לה כדי להחלים מהטראומה והיא מוכנה להרפות מעט את השליטה כדי לקבל את העזרה שהיא זקוקה לה.
קניט מבלה את חייו בבריחה מפאראגון ואילו אלתיאה - צפויה לבלות את חייה על סיפונו.

למרבה הצער נראה שהספרים לא זכו לעריכה והגהה שהם ראויים להן והשגיאות לאורך כל הקריאה צורמות מאוד. הפער בין רוחב היריעה והמורכבות של הספרים לבין הטעויות שכל פעם שנתקלים בהן יוצרות מצג של טקסט נחות ועילג מפריע לקריאה. זה ממש לא מגיע לספרים האלו ולא לנו, הקוראים.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על ספינת הגורל - סוחרי הספינות החיות #3