ביקורת ספרותית על ביוטופ מאת אורלי קסטל-בלום

---

את הספר הזה הכנתי לקראת טיסה, ולכן בעל כורחי סיימתי אותו.
הכתיבה מאוד פשוטה, עם תיאורים מעניינים לפרטי פרטים של הווי החיים סביב רחובות אבן גבירול ושאול המלך בתל אביב. הרושם הוא שהסופרת גרה בסביבה, וישבה שנה שלמה בחלון ביתה, או במרפסת, ורשמה את כל המתרחש בצומת הרחובות הנ"ל, עד כדי ירידה לפרטים, והפכה זאת לעלילה פשטנית ביותר: משאיות הזבל, תיאורים מפורטים של חסרי הבית הלנים בכל פינה, הפסקת החשמל, גינות הכלבים, וכד'. ומעל הכול חייו החדגוניים, והמשעממים של מר ג'וזף קימל.
אולי בשל כך שמו: "ביוטופ".
ואין בספר הזה מאומה מלבד זאת.
התחושה היא שגם המעבר לצרפת, וחייו בכפר הצרפתי, ממשיכים באותה המגמה, של תיאורים פרטניים מאוד. כמו סוגי הקלשונים לטיפול באדמת הגינה.
ולכל השעמום הזה נכנסת דמות מוזרה, דביר, ומתפתחת מערכת יחסים הזויה.
כבן תל אביב, שגדל ברחוב בלוך, ושרבע מחיי עברו עלי באותה סביבה, נהניתי לחזור למחוזות נעורי, אך מה יגידו, מי שאינם תל אביבים, ורחובות אבן גבירול, שאול המלך, "לונדון מיניסטור" וסביבתם אינם אומרים להם מאומה....

» ביקורות נוספות של יוסי נינוה
» ביקורות נוספות על ביוטופ