ביקורת ספרותית על הקבוצה מאת מיכל בן-נפתלי
ספר טוב

---

מכירים את מסיבות החנוכה (כמשל), לדוגמה כיתתיות בתיכון, או באוניברסיטה, או בעבודה, או בקבוצה חברתית אחרת -
שולחן חגיגי מואר בנרות צבעוניים. סופגניות ולביבות ומשהו מלוח - יש אלה שיאכלו בשמחה. יש אלה שיאכלו לא לפני שיכריזו לאזני כולם ("אני, רק אחד, כי...", "רק היום", "רק סופגנייה אחת בחנוכה הזה", "מי רוצה לחלוק סופגניה?", "חצי"?-"רבע"?), יש אלה שיודיעו בקול רם - אני לא אוכל/ת סופגניות. ויפנו ב'קול רם' אל הירקות (ניחוש - יגיעו הביתה ויפשטו על המתוקים ששם).
ויש את זו או זה שלא יאמרו דבר. לא יכריזו. לא יבלטו כי אם ישתקו בנושא - ובחרדה מפני הסופגניה או הלביבה או הדבר המלוח ששם - לא יגעו בדבר. ימנעו. וכדי לא למשוך תשומת לב אולי יקחו שתיית דיאט, שתייה חמה ללא סוכר וימלאו את הכוס שוב ושוב.
אולי זו תגובה (בין שאר הטריגרים האפשריים) להערה שמישהו העיר להם פעם על משקל או אופן אכילה או מראה, אפילו מילה קטנה לא מודעת או מכוונת, ובכל מקרה מילה הרסנית שנזרקה. או אולי תהיה שם תגובה לאם כבדת משקל ומוזנחת. או אולי סיבה אחרת.

בספר 'קבוצה' שני סיפורים המתחברים אחד לשני ולפתיח שלעיל.

באחד "קיץ": יחסי אמא-בת/אמא-בת (אם [גם סבתא] ובת [גם אם] ובת [גם נכדה שעודנה ילדה]) וניגודים כל כך עוצמתיים ומשקעים.
ודיכאון והפרעות אכילה. ובנות "טובות" ובנות "רעות".

הן איבדו בן משפחה, כל אחת מהשלוש מתמודדת עם האבל והאובדן בדרכה ועל פי אופיה. וכל אחת בדרכה ולפי אופייה משפיעה על מערכת יחסי אמא-בת-בת-אמא שלה - כל אחת מתדנמקת מול האחרת אמא-בת.
ונזכור שכך או כך יחסי אמהות בנות פעמים רבות הם סיפור מורכב רב שכבתי ומתאתגר.
כדי לנסות ולהתמודד עם האבל נוסעות השלוש יחדיו (ומצטרף עוד אחד) אולי לימי גיבוש ותמיכה הדדית, לימי נופש בעיירת מרפא באלפים השוויצריים. וקשה שם הדינמיקה, וגם נזרקת מילה לא נכונה או הערה לא מודעת. גיבוש - לא קורה. תמיכה - גם לא.

בשני "קבוצה": בזמן ומקום אחר אישה שהייתה בקיץ ההוא ילדה משתתפת בקבוצת תמיכה טיפולית ומשתפת לנשים הסובלות מהפרעות אכילה. שם במעגל נחשפות ומספרות מי על עבר עם אם כבדת משקל ומוזנחת. או על המילה הלא נכונה או ההערה הקטנה הלא-מודעת שאי-אז נזרקה - שהיוו טריגר והציתו הכול. התמיכה בקבוצה מתקשה להתרומם, ואפילו בתוך החולשה הגדולה לא נוצרים פירגון או תמיכה, להפך, וההיפך הוא תחרות מעיקה מי מהן תגמור עצמה מהר יותר. ומי שלא מתחרה - או, זוכה בעוד מילה לא נכונה או הערה מודעת ומרושעת.

סיפור של כנות נוגעת ללב. שאולי כל קורא(ת)* כמעט *ימצא בו משהו מעצמו.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על הקבוצה