ביקורת ספרותית על תיק אודסקי מאת נילי אסיא
ספר מעולה

---

Hyperrealism היא המילה שעלתה על דעתי בזמן שקראתי את תיק אודסקי, הרומן האחרון של נילי אסיא. זה מונח שמיושם בדרך כלל על אמנות חזותית; אותן יצירות כל כך חיות בתיאור שלהן, עד שהן נראות כמו תצלומים ברזולוזיה גבוהה. בספרה של נילי הייתה אותה תחושת אבל בצורה ספרותית. נילי היא סופרת מאוד ויזואלית ויוצרת עולם שהוא אמיתי לגמרי - הרחובות, המכוניות, המוזיקה ברדיו, הקפה, השולחנות הפורמייקה בתחנת המשטרה ,הלבוש וההבעות של הדמויות וכו'. הכל בפירוט מיקרו-גרפי. הקורא נמשך אל המציאות. זה העולם היומיומי שלנו, פרוזאי ומוכר. אבל השיגרה האפורה הזאת היא שמכניסה את הרצח וחקירתו לפוקוס צבעוני חד, לפעמים מזעזע. אנחנו לא יכולים לברוח לאיזה עולם פנטזיה כדי להתעלם מהמציאות האכזרית שמתגלה לפנינו. עלינו, הקוראים, להתמודד. כל זה בהתאם לז'אנר "police procedural". אוהדי ספרות בלשית מסוג זה מצפים לדיוק. החקירה צריכה להיות בקנה אחד עם נהלי המשטרה בחיים האמיתיים, ונילי נותנת רושם שהיא הכינה את שיעורי הבית שלה; זה שונה לגמרי מהעולם שבו חיים שרלוק הולמס, הרקול פוארו, ופיליפ מארלו.

דמות המרכזי תיק אודסקי היא ליאורה, בלשית, והסיפור מפלח את דרכו בחייה האישיים והמקצועיים שלה. בשלב מוקדם אנו פוגשים את סוכן הנסיעות הכושל, בעל המכולת העצבני, בלרינה שאפתנית בסנט פטרסבורג, ושחקן כדורגל ועוד, וכבר אנחנו סקרנים איך כל אלה קשורים לרצח של לנה, הגופה במזוודה.

לאחר שקראתי את הרומן הראשון של נילי, תיק איה, החלטתי לחקור קצת יותר את ז'אנרpolice procedural וגיליתי את הסופרת האירית, פטרישיה גיבני. גם היא מספרת סיפורים על בלשית שחקרת מקרי רצח. ההשוואה הביא אותי להבין שסוג הספרות הזאת חייב להיות מקומי. אחד המאפיינים החזקים בכתיבתה של נילי זה איך הוא מצליחה מתארת שהסביבה המקומית והמוכרת. ספר מתורגם שנמצא במקום אחר (כגון הדוגמה לעיל שנמצאת בדבלין) לעולם לא יוכל להדהד עם קהל מקומי באותו אופן כמו ספר שנמצא בישראל וכתוב בעברית, טוב ככל שיהיה.
הסיפור, מעבר לסיפור בלשי מרתק, גם מעלה שאלות אתיות קשות סביב הפגיעות של קבוצות שוליים בישראל ,שמוסיף עומק ומשמעות לחווית הקריא.

השורה התחתונה היא שנילי אסיא מספרת סיפור טוב, בנוי להפליא. ככל שהסיפור מתקדם החלקים השונים מתחילים להשתלב כמו חלקים של פאזל, ומצאתי את עצמי, מתוך סקרנות, שקוע. בערך באמצע הסיפור, כבר העליתי ספקולציות לגבי הרוצח.
לא אספר יותר על העלילה, כדי לא להרוס את ההפתעות.

לסיכום - מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של משה פורמן
» ביקורות נוספות על תיק אודסקי