ביקורת ספרותית על אור באוגוסט (מהדורת 2022) מאת ויליאם פוקנר
ספר בסדר

---

"אור באוגוסט" שיצא לאור ב-1932, שלוש שנים לאחר "הקול והזעם", במחוז יוקנפטאוופה הדמיוני של פוקנר מאכלס את לינה גרוב ההרה המגיע מאלבמה לעיר המיתולוגית ב יוקנפטאוופה ג'פרסון למצוא את אבי ילדה לוקס ברנץ (ג'ו בראון) ומשולש האוהבים המתרכם בינה לבין בראון וביירון בנץ'.
ציר העלילה השני מגולל את סיפורו של גיבור הסיפור ג'ו כריסמס ו ג'והנה ברדן – ג'ו כריסמס עובד במנסרה יחד ביירון בנץ' ולוקס ברנץ. הוא מנהל רומן עם אישה מבוגרת בעלת אחוזה וידועה בג'פרסון כ"חובבת כושים"- ג'והנה ברדן. אחוזתה נשרפת במאורע שמדברת עליו כול ג'פרסון.
"וכשהייטאוור התעורר למחרת בבוקר, החלון בחדר העבודה שלו היה שבור, ועל הרצפה היתה לבנה ופתק קשור אליה, שציווה עליו לעזוב את העיר עד שקיעת החמה, ובחתימה על הפתק היה רשום קק"ק
(קו קלוקס קלאן). אבל הוא לא עזב, ובבוקר השני מישהו מצא אותו בחורשה במרחק קילומטר בערך מהעיר, קשור לעץ, אחרי שהכו אותו עד שהוא איבד את ההכרה". (ע"מ 72-פרק 3).
ראש העיר ג'פרסון הייטאוור מעסיק מבשלת כושית, הדבר מעורר הדים בג'פרסון והוא מותקף כעמור ונאלץ לפרוש מתפקידו.

"גרו שם? התאכסנו בבית?"
"לא. בבקתת כושים ישנה, מאחור. כריסמס שיפץ לפני שלוש שנים. ומאז הוא גר בה, כשאנשים התפלאו איפה הוא ישן בלילה. ואז, כשהוא ובראון היו שותפים, הוא הכניס לשם גם את בראון.
"אה", טמר הייטוואר. "אבל אני לא מבין... אם היה להם נוח שם, ומיס ברדן לא...""
"הם הסתדרו, אני מניח. הם מכרו ויסקי, והמקום הזה היה המטה הראשי שלהם, המחבוא,. אני לא חושב שהיא ידעה בקשר לוויסקי. בכל מקרה, אנשים לא יודעים אם היא ידעה או לא".
(ע"מ 79-פרק 4).
לפני שנשרפה אחוזתה של ג'והנה ברדן היא ניהלה רומן עם ג'ו כריסמס שבמקביל עבד במנסרה עם ביירון בנץ' וג'ו בראון (לוקס בנץ'). כעמור כריסמס ובראון ניהלו עסק לא חוקי של מכירת וויסקי (העלילה נפרשת "בתקופת היובש" בארה"ב בין מלחמות העולם) וגרים בבקתה מחוץ לאחוזתה עד ששורפים ורוצחים את ג'והנה ברדן.
עיקר העלילה מתרחשת בארבעת הפרקים הראשונים- עד כעמוד 100 , משם העלילה שבלונית חוזרת על עצמה אם התקדמות איטית והדרגתית, ובעיקר נקודות מבט נוספות על מה שכבר קרה.

"הזיכרון מאמין לפני שהידיעה זוכרת." (ע"מ 115-פרק 6) כך נמשך "אור באוגוסט" עם העבר של חייו של ג'ו כריסמס- שאז היה נער שעוד קראו לו מקקרן. הוריו נטשו אותו והוא חי בגפו בפנימייה רבויית כאוס ושנאה. הוא מעורב במוצאו, למרות שהוא לא נראה שחור הוא מאמין שהוריו היו כושים.

הרומן בין ג'והנה ברדן לג'ו כריסמס מתואר בפרטי פרטים:
"במהלך התקופה הזאת (שאי אפשר לקרוא לה ירח דבש) ראה כריסמס כיצד היא עוברת כל גלגול של אישה מאוהבת" (ע"מ 238-פרק12).

"ואז היתה פראית, באפלולית המתנשמת, המסוגרת בלי קירות, בשערה הפרוע, שכל קווצה בו ניעורה לחיים כמו זרועות תמנון, וידיה הפראיות והתנשמותה:
כושי! כושי! כושי! (ע"מ 239).

"וכשהביט בה ניסח לעצמו את הדברים בצורה אחרת: "היא רוצה להתפלל, אבל גם את זה היא לא יודעת איך עושים". היא התחילה להשמין.

"כך במשך שנתיים. הוא עדיין עבד במנסרה, ובינתיים התחיל למכור קצת ויסקי, בזהירות, הגביל את עצמו לכמה לקוחות שומרי סוד שלא הכירו זה את זה. היא לא היתה מודעת לפעילות הזאת, אם כי החביא את המלאי שלו בסביבות הבית ונפגש עם הלקוחות בחורשה שמעבר לאחו. (ע"מ 240-פרק 12).

"היא החלה לדבר על ילד".

"למה לא? שאלה. היא הביטה בו בעיון. הוא חשב במהירות, חשב היא רוצה להיות נשואה. זה העניין. היא לא רוצה ילד, ממש כמו שאני לא רוצה סתם תכסיס', חשב. הייתי צריך לדעת, לצפות לזה. הייתי צריך להסתלק מכאן לפני שנה'. (ע"מ 243-פרק 12).
מכאן ג'ו כריסמס מתכנן את הסוף שלה.

"חמש דקות אחרי שהמקומיים גילו את השריפה, החלו אנשים להתאסף"

"ביניהם היו כמה ינקים וכמה לבנים עניים, ואפילו דרומיים שגרו זמן-מה בצפון, ואלה סברו בקול רם שמדובר בעוד פושע כושי, שבוצע לא סתם על ידי אדם כושי זה או אחר, אלא על ידי כושי באשר הוא כושי, ואשר ידעו, האמינו, ואפילו קיוו שהיא גם נאנסה: לפחות פעם אחת לפני שגרונה שוסף, ולפחות פעם אחת לאחר מכן".
(ע"מ 263-פרק 13).

"מי עשה את זה? מי עשה את זה? ושאלות כגון הוא עדיין חופשי? אה. באמת? באמת?" (ע"מ 265).

"זה הבחור הזה כריסמס, שעבד במנסרה, והשני שקוראים לו בראון". אמר האיש השלישי. אתה יכול לקחת כול אחד בג'פרסון שיש לו הריח הנכון בפה, והוא יגיד לך את זה".
"אני מניח שגם זה נכון", אמר השריף. (ע"מ 269-268,פרק 13).

"השריף ידע שבראון קשור איכשהו למישהו אחר, זר אחר ששמו כריסמס, שגר בג'פרסון כבר שלוש שנים, ובכול זאת ידעו עליו עוד פחות מאשר על בראון; רק עכשיו נודע לשריף שכריסמס התגורר בבקתה שמאחורי הבית של מיס ברדן במשך שלוש השנים האלה. בראון רצה לדבר; התעקש לדבר, ובקול רם, בהול;
מיד התברר שלמעשה הוא דורש את פרס אלף הדולר.
"אתה רוצה להיות עד מטעם המדינה?" שאל אותו השריף.
"אני לא רוצה להיות שום דבר", אמר בראון, נוקשה, צרוד, פניו פראיים קצת. "אני יודע מי עשה את זה , וכשאני אקבל את הפרס שמגיע לי אני אספר". (ע"מ 270-פרק 13).

'אם אני לא עיוור צבעים' ,והיא אמרה שהוא נולד לפני שלושה שבועות, בג'פרסון, ואני אמרתי, 'אה. איפה שעשו לינץ' בכושי הזה. אז בטח הייתם שם ביום הזה', והיא השתתקה".
(ע"מ 453- פרק 21).

כך ניגמר הרומן האפל של ויליאם פוקנר "אור אוגוסט"- כאשר המספר האלמוני לוקח את הגיבורה לינה גרוב כבר ילדה ומצאה את האב שרק מנסה לנוס ממנה והיא לאחר חודשיים עוזבת את ג'פרסון וחוזרת לנוס בדרכים.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אור באוגוסט (מהדורת 2022)