זהו סיפור עצוב ומרגש על אישה צעירה החוזרת למושב שבו גדלה, אחרי שהות ארוכה בלונדון. מצד אחד היא חוזרת כשמלווים אותה זיכרונות ילדות נעימים שבהם תמיד נמצאים האחים תומר ונועם. מהצד השני אירוע נורא שהייתה עדה לו, הוא אשר הביא אותה להתרחק מהמושב. כשהיא חוזרת היא מגלה שהשלכות אותו אירוע טרם התפוגגו ובנוסף היא מגלה כי תומר ונועם כבר אינם חברים / אחים טובים אחד לשני כפי שהיו בילדותם.
היא לא ממש מבינה מה הביא לאיבה כה גדולה בין האחים, אך ככל שהעלילה מתקדמת גאיה ויחד איתה הקוראים, נחשפים לנסיבות המצערות שהביאו לריחוק. בעל כורחה נקרעת גאיה בין שני האחים, כשאת נועם היא אוהבת מאד כידיד, אבל דווקא בתומר, האח המתעלם, המחוספס וזה שכולם רואים בו בעייתי, ליבה בחר עוד מימי הגן.
בנוסף להיקלעותה בין האחים, על גאיה להתמודד גם עם בעיות בעסק המשפחתי, גם עם תווית שדבקה בה בעקבות אותו אירוע מהעבר וגם ובעיקר עם התדרדרות הולכת וגוברת במצבה הבריאותי של אימה בעקבות מחלה קשה בה היא לוקה.
הספר כולל מסרים עמוקים על:
- יחסים בתוך המשפחה: אל מול מערכת היחסים העכורה בין האחים, עומדת מערכת היחסים המקסימה בין גאיה לאימה.
- קיימת בספר בקורת חברתית דרך תיאור המגורים במקום קטן כמושב, שבו פעמים רבות מודבקות תוויות על אנשים שלא בצדק.
- יש בו מסר חזק על קימה מאפר ותחיה מחדש בדומה לעוף החול.
- והמסר החשוב ביותר לדעתי שאליו אימה של גאיה מכוונת אותה לאורך כל הספר: הגשמת חלומות - "השמיים פתוחים למי שיש כנפיים".
לסיכום: ספר מומלץ, המביא לתהיות ומחשבות עמוקות ואולי תוך כדי קריאה מכניס את הקורא לפרופורציות נכונות יותר בנוגע לחיים.
