ביקורת ספרותית על עד עצם היום הזה - המועמדת #6 מאת קיארה קאס
ספר טוב

---

מה שגרם לי בסופו של דבר להרים את הספר השישי אחרי השלישי, היו השורות האחרונות ב-"האחת":
"לסיפור שלנו לא יהיה סיום בנוסח 'והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה'. הוא יהיה הרבה יותר מזה."
השורה הזאת פשוט הזכירה לי את הספר השישי, וגרמה לי לבדוק אם אני צריכה לקרוא קודם את הרביעי והחמישי או שאני יכולה פשוט לחתוך ישר אליו.

*אזהרת ספוילרים*

הספר השישי, הוא תוספות לטרילוגיה הראשונה, יש בו את אותו הסיפור בדיוק מנקודות מבט שונות, וחלק ממנו חוזר ממש מילה במילה כשהדמות שאנחנו עוקבים אחריה מנהלת שיחה שכבר חווינו מהצד של אמריקה.
הדיאלוגים עם אמריקה הם מילה במילה מה שהיה בספרים הקודמים, רק שמשום מה זה לא הפריע לי, והשלים פרטים שהיו חסרים לי מהצד של מקסון, אספן ועוד דמויות.

אני חושבת שאפשר לדעת הרבה על הספר הזה רק מהתוכן עניינים שלו, אז אני אעתיק אותו לכאן ואמשיך:

המלכה 7
הנסיך 97
השומר 185
המועדפת 283
תמונות של סלסט 341
- ההגעה 343
- הנשיקה 349
- העזיבה 356
המשרתת 365
אחרי "האחת" 381
איפה הן עכשיו 395

הסיפור שהכי נהניתי ממנו היה הסיפור של המלכה אמברלי, והייתי מוכנה לקרוא את כל סיפור הבחירה מהצד של מקסון, ולמרות שאמרתי שאני לא מחבבת את אספן, עדיין אהבתי לקרוא את אירועי "הבחירה" מהעיניים שלו.
אני חושבת שבכיתי פעמיים, וזה היה מוזר, כי זה תקף אותי משום מקום.
כאילו לא ידעתי שאני מתרגשת עד שהתחלתי לדמוע ולנפנף על פניי בידי הימנית...
גם לי לא ברור למה הייתי צריכה להיות כזאת דרמטית.
הרגשתי בנוח להניח לעצמי לבכות ברגע שנזכרתי שזה חג ולא שבת.
העניין הזה שאסור לבכות בשבת מאוד מקשה עליי לפעמים, ואני לא בטוחה אם אני יותר מדי מקפידה על העניין ומותר לבכות מסיפור בשבת...
אבל אני מעדיפה להחמיר בקטע הזה משום מה.

בכל אופן!
ממש אהבתי את הסיפור הראשון "המלכה", שכמובן הוא סיפור הבחירה של המלכה אמברלי.
הוא לא מסופר עד הסוף, אני לא חושבת שיש סיפור שמסופר עד הסוף, הרי הסיפור השני "הנסיך" שמסופר מהצד של מקסון ומה שעבר עליו בימים של לפני הבחירה לא יכל להימשך ולחזור על כל האירועים שקרו מהצד שלו עד שהוא התחתן עם אמריקה.
זה כיף לנחש איך הסופרת תבחר לסיים את הסיפור, כי הוא לא יכול להסתיים עם סוף רגיל, הוא צריך להסתיים עם איזושהי מחשבה של הדמות לגבי העתיד.

מה שהפתיע אותי היו ההקדמות של הסופרת לארבעת הסיפורים הראשונים.
היא כתבה לפני כל תחילת סיפור את המחשבות שלה ואת חווית הכתיבה שלה על הסיפור.
בהקדמה ל"המלכה", היא אמרה שזה היה מעניין עבורה לראות את אמברלי כנערה ואת קלארקסון כנער.
בהקדמה ל"הנסיך", היא אמרה שהיו לה שאלות בקשר לאיך זה שמקסון לא זכר את השמות של המתמודדות.
ובהקדמה ל"השומר", היא כתבה שגם באספן וגם במקסון יש חלקים מבעלה:

"שואלים אותי אם אני מעדיפה את אחד משני הבחורים על פני האחר, אבל זה מעולם לא היה אפשרי בשבילי.
גם במקסון וגם באספן יש חלקים מבעלי, כך שאלה שני אנשים שונים שמייצגים דברים שמושכים אותי.
אצל מקסון זו השובבות שלו, ואצל אספן זו התשוקה."
-

שכחתי לציין שלספר הזה נוספו איורים של הדמויות, שממש מוסיפים לסיפורים שלהן ומקלים על לדמיין אותן.
האיור שהכי אהבתי הוא כמובן של המלכה אמברלי, שהיא גם נמצאת בכריכה האחורית של הספר.
אמריקה נראית שונה מאיך שדמיינתי באיור שמשולב בסיפור של מקסון, והוא מתאר אותה כמישהי עם עיניים "כחולות כמו קרח", וזה פרט חיצוני על אמריקה שלא ידעתי קודם.
אולי פיספסתי אותו בספרים הקודמים.

אני חושבת שהספר הזה מיועד למי שסיים לקרוא את "האחת" ומרגיש שהוא צריך עוד מאותו הסיפור.
באופן אישי, הסוף של "האחת" היה קצת מהיר מדי עבורי, וכן הייתי רוצה לראות יותר רגעים של מקסון ואמריקה בין האירוסין לחתונה.
קיבלתי את זה בספר הזה, גם אם לא דרך נקודת המבט של אמריקה, אז אני מרוצה בסופו של דבר.

אז עכשיו לקטע שגרם לי לבכות משום מה...
אז הציטוט הוא מהסיפור הראשון, ומי שלא יודע בספרים הקודמים שמענו שלאמברלי היה קשה מאוד להוליד את מקסון כי היא באה מאזור מזוהם, והיו לה כמה הפלות לפני שהיא הצליחה להוליד אותו.
אז הציטוט הבא בא אחרי שהיא מגלה שהיא לא תצליח להביא ילד ושאם היא תצליח משהו אצלו לא יהיה בסדר.
כל זה מתרחש בזמן "הבחירה" שלה, וקלארקסון היה לידה לשמוע את זה, ואחרי שבוע שהוא מתעלם ממנה היא מנהלת את השיחה הזאת עם מתמודדת:

"מה המטרות שלך בחיים, מדליין?"
"למה את מתכוונת?"
"לזה בדיוק. מה החלומות שלך? אם היית יכולה לקבל כל מה שאפשר מהחיים, מה היית מבקשת?"
היא חייכה בערגה. "הייתי הנסיכה החדשה, כמובן. עם המון מעריצים ומסיבות כל סוף שבוע ועם קלארקסון בכיס הקטן שלי. את לא?".
"זה חלום נהדר. ועכשיו, אם היית מבקשת את המינימום האפשרי מהחיים, מה היית מבקשת?"
"המינימום? למה שמישהו יבקש את המינימום שהוא יכול לקבל?" היא חייכה וניסתה להתבדח אף על פי שלא הבינה במה מדובר.
"אבל את לא חושבת שצריך להיות כזה? שצריך להיות מינימום שהחיים חייבים לתת לך? זה יותר מדי לבקש עבודה שאת לא מתעבת, או מישהו שתוכלי באמת לאהוב? זה יותר מדי לבקש ילד אחד? גם אם זה ילד שיהיו אנשים שיגידו שהוא פגום? אפילו את זה אני לא יכולה לקבל?"
-

אני פשוט מזדהה עם זה כל כך: "אבל את לא חושבת שצריך להיות כזה? שצריך להיות מינימום שהחיים חייבים לתת לך?" - זה פשוט הרג אותי.
הכתיבה של קיארה קאס כל כך טובה ומהירה, הייתי מסוגלת לקרוא להמשיך ולקרוא את הגרסה המורחבת של כל הסיפורים האלה, וזה משהו שהיה חסר לי בחוויה עם הספרים הקודמים.
מכיוון שכבר קראתי את החמישה הראשונים בעבר, שכחתי כמה שהכתיבה שלה ממכרת.
אז היה כיף להיזכר שכשזה תוכן חדש, זה פשוט כיף טהור.
הספר הזה היה נורא חמוד בעיניי, הסיבה היחידה שאי אפשר לתת לו חמישה כוכבים זה כי הוא חלקי בהרבה מובנים.
הוא כמו בונוס למשהו, ולא המנה העיקרית, ולכן למרות שנהניתי ממנו מאוד אני נותנת לו ארבעה כוכבים.

אני חושבת שעדיף לקרוא אותו אחרי "האחת" ולא לפי הסדר, כי הרי שהרביעי והחמישי כבר עוסקים בדור ההמשך.
זה היה מהנה לקרוא אותו כשכל הדמויות נורא טריות בראשי, וכשאני רעבה לעוד פרטים מהסיפור.
רק מלהסתכל בתוכן העניינים יכולתי כבר לשער מה אני הולכת לקבל.
נורא שמחתי לראות שיש סיפור קצר שמתרחש אחרי אירועי "האחת", גם אם לפי העמודים ידעתי שהוא הולך להיות נורא קצר.
זה באמת הפתיע אותי איך שהייתי מוכנה להמשיך לקרוא את כל סיפור הבחירה שוב דרך העיניים של מקסון, רציתי להמשיך להיות בראש שלו למרות שזה הרגיש שונה ממה שחשבתי.
הוא הרבה יותר קר ממה שתיארתי לעצמי, אבל זה ברור שזה מחוסר הניסיון שלו עם נשים.
זה הצחיק אותי לשמוע את מה שהוא חשב לעצמו בזמן הפגישה הראשונה שלו עם אמריקה בגן:

"גערתי בעצמי בראשי. כל כך מתאים לי להתאהב ממבט ראשון בבחורה הראשונה שהיה מותר לי להרגיש כלפיה רגשות כלשהם.
זה היה מטופש, מהיר מכדי להיות אמיתי, ולכן מיהרתי להתנער מהתחושה החמימה."
-

הוא כל כך חמוד.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על עד עצם היום הזה - המועמדת #6