שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום.
אחד קיבל מכה בברך, בים בם בום.
לאחד קוראים קונור ולאחר מארק. קונור בן ה-15 רק רצה שקט כשהכין שיעורים, וישב מאחורי מכולת אשפה בחצרו בשיקגו. שני ערסים רק רצו לשרוף אותו ושרפו. השיקום היה ארוך, הוא נקם ויחד עם חברו מארק והכסף שהשיג ובגדול, הלכו ללמוד בניו-יורק. יצאו פסיכיאטרים. שיהיה.
גיום מוסו הוא סופר פורה והספר הזה הוא אחד המוקדמים שלו, שבזמורה ביתן כנרת מישהו נזכר בקיומו והחליט לעשות ממנו קופה נאה. מוסו הוא סופר פופולרי של ספרים ירודים, וזה לא שונה מהם. כשמוסו כותב הוא משתמש בקופסה דמיונית המכילה קלישאות לרוב (צריך לומר קלישות ברבים): שיקגו וניו-יורק, אסטון מרטין לרכב פאר של הדמות הראשית, ב. מ. וו. קופה כרכב שכור, בתי פאר או שכונות עוני מנוול, פסיכיאטר עטור תהילה או שוער לילה בבית ספר. הבדלים הרי עושים ספרים.
קונור ומארק חברים בנפש, אבל בתו של מארק (החלטתי שזה יהיה כריס מרטין מקולדפליי, בסדרה שלא תהיה) נעלמת יום אחד ומארק פשוט יורד מהפסים. אשתו הכנרת המפורסמת נותרת לבד בחייה עד שיום אחד יש תקווה לילדה שנעלמה ומארק חוזר.
בסיפור מקביל קיימת גם אליסון, בתו של מיליונר, אחת שיש לה פה ג'ורה ויכולת ספיגת אלכוהול של אין-לי-דימוי-מתאים. לא שהספיגה לא גורמת הנזקים. כדי להעשיר את הסיפור הדל להפליא, נקבל לקדמת הבמה את איווי, שבשל שחיתות רופא מסויים אמה ירדה בשדירוג הממתינים להשתלת כבד ומתה. איווי בדרכה להרוג אותו.
מוסו מתחנן שלא נגלה לחברים שלנו מה הסוף. אין לי חברים ואני בן אדם שתמיד מגלה הכל, כי אני לא עומד בכאבים. בסוף, אם כן, הכל מהיר, לא הגיוני, לא מתקבל על הדעת ומתאים בהחלט לרוח הסופים של מוסו. גיליתי כי אין לי אופי ואני לא רוצה נפילה כואבת נוספת. זה תמיד מרעיש.
ועכשיו לתרגום של שי סנדיק מצרפתית. תגידו, הנה נחמה קטנה. אז אגלה את הסוף: לא בבית ספרי. זו דיקנסון ולא דיקינסון, ולא אין לטעות מחפירה כזו סליחה וכפרה. ולא, זה לא גרנד קרו היין, זה גראן קרו, וגם לזה אין כפרה ואין מחילה, וזה כרטיס ישיר לגיהנום, בלי תחנת עצירה בדרך להבאת הסברים שיקלו על הגורל המר.
אז מה ענין הקלישוֹת? שבסוף נותרת הקלישוּת. להמנע בכל מחיר.

הספר הזה המתין לי על המדף מאז שיצא לפני מעל שלוש שנים. כבר הרבה זמן לא קראתי ספר של גיום מוסו ואני בהחלט מבין למה. יש משהו מותח בכתיבה שלו, עם עלילה מסועפת ומרתקת שמושכת אותך להמשיך לקרוא. עם זאת, יש קטעים די משמימים שהקשו עליי לקרוא ברצף. והיה חסר לי עומק רגשי של הדמויות שיאפשר לי להתחבר אליהם יותר. אהבתי את הציטוטים בתחילת כל פרק, את האופן שבו הדמויות השתלבו זו בזו וכמובן את הסוף המפתיע ופתרון היעלמותה של ליילה, למרות שנשארתי עם חור אחד בעלילה.
וגם הפריעה לי הטעות בתקציר בגב הספר: כתוב שליילה נעלמת בגיל חמש וכשהיא נמצאת כעבור חמש שנים היא עדיין בת חמש.. חשבתי שזה חלק מהעלילה וגיליתי שזה לא כך. איך אף אחד בהוצאה לא שם לב לזה לפני הדפסת הספר?..
לסיכום, רומן מתח לייט. מומלץ לאוהבי גיום מוסו

אני מכיר חלק מהרומנים שכתב גיום מוסו, רובים לא מהמלהיבים. רומן זה התעלה על עצמו, אומנם מדובר על רומן פסיכולוגי שזה לא כוס התה שלי אבל נגמרו לע המילים הספר מסתעעם בכל תרטעה רמה ובהפתעה מוללטת.

זהו הספר השני של מוסו שאני קוראת. הראשון שקראתי (דירה בפריז) אכזב מאוד אז שקלתי אם לתת הזדמנות נוספת ואני שמחה שנתתי:)
"כי אני אוהב אותך" הוא סיפור על כאב, אובדן והישרדות על רקע העיר ניו יורק. באנגלית הוא נקרא "Lost And Found" ואפשר אפילו להגדיר אותו כמותחן קל. הוא כתוב היטב, מחבר בין נקודות זמן שונות- מה שמוסיף עניין ומתח לסיפור, הסופר לא "מורח" בתיאורים מיותרים, הדמויות מרתקות וגם הסיפור של כל אחת מהן. בקיצור-מרתק, מטלטל, נוגע ללב, מותח וסוחף. נהניתי מתחילתו ועד סופו.

ספר שהוא הפתעה בעיני.בתקופה האחרונה אני כותבת סיפור שהוא סוג של מתח, והספר הזה מתגלם בסגנון מתח, הסופר כותב מותחנים בד''כ אבל הפעם לספר הזה היה טעם אחר.
הסיפור מגולל את סיפורם של מרק ניקול ולילה, לילה נעלמת יום אחד כאשר היא בת 5, ניקול ומארק מחפשים אותה. מארק נקלע לדיכאון והוא מומחה בפסיכולוגיה, הוא ]פוגש באיווי מרגיש אליה קשר בחורה בת 16 צעירה, לעומת אליסון בת 26, כולם אבודים עם חייהם ושלושתם מנסים ביחד== להתגבר על הפחדים. יום אחד מארק מוצא את לילה היא חוזרת אליו הוא לא מבין למה? וכולם מגלים את הקשר בינהם ואת האהבה הנצחית של כל אחד של התמודדות עם טראומה ומשבר. מספר מתח זה נהיה לספר רגיש ומאוד פסיכולוגי, מאוד הופתעתי מהספר ונהניתי ממנו.
אני יכולה להעלות קטע, אבל קטע לא יספיק לתאר את נימת ההפתעה לי בו מומלץ בחום.

ליילה בת החמש נעלמת בחנות .הוריה השבורים נקלעו למשבר ונפרדו.

כעבור חמש שנים ליילה נמצאת באותו המקום שבו ראו אותה לאחרונה.

היא בת 5 אך אינה מוציאה מילה מפיה.(מן התקציר).

איפה הייתה ליילה כל השנים? למה החליטה לחזור? ועוד לאותו המקום בו היא נעלמה?

הייתי בטוחה שיש לי את התשובה . בכל אופן חשבתי שיש לי את התשובה.

הרי אני אלופה בניחושים.

כאן אני מודה טעיתי בגדול. כל מה שחשבתי היה מוטעה. לא היה לי שמץ של מושג ואני שמחה על כך.

הקריאה קצת מאתגרת, הפרקים נעים בין עבר, הווה ועתיד עם התמקדות לסרוגין בדמויות השונות.

הדמויות מסקרנות ומרתקות .רציתי להכיר אותן לעומק.


זהו ספר על חברות אמיתית, על כאב ,על סליחה ועל האומץ והיכולת ליצור שינוי גם כשהכל נראה לכאורה אבוד.



לאורך כל הספר הייתי סקרנית איך התעלומה תיפתר, פחדתי להתאכזב.



ספר מעולה, מעורר מחשבה מטלטל ולא צפוי. מומלץ ביותר.