ביקורת ספרותית על מקוצ'ין שבהודו - כל הדרך הביתה מאת ריקי שטרן
ספר טוב

---

ספר יפה על החיים ועל תרבות יהודית אחרת שכמעט ולא הייתה מוכרת לי לפני הקריאה. אוטוביוגרפיה של המחברת ומשפחתה היהודית שעלו מכפר ליד העיר קוצ'ין שבהודו. קוצ'ין הייתה תמיד עיר נחשקת בעיני המערב, הפורטוגזים כבר נאחזו בה במאה ה-15 ואחריהם באו עוד מעצמות. מה שעניין אותם בעיקר היו התבלינים שגדלו בשפע באזור. דרך התבלינים והבשמים ודרך המשי היו שני דרכים מרכזיות למסחר במשך מאות בשנים. התבלינים המרכזיים שגדלו באיזור קוצ'ין היו הל, פלפל שחור, פלפל לבן, אגוז מוסקט ועוד.

המסחר משך את היהודים לקוצ'ין והם הגיעו לשם מעיראק, מהמזרח ומאירופה. סיפור זה פותח בתיאור הקהילה היהודית עתיקת היומין שבקוצ'ין שהתברכה בחיים טובים ומשגשגים והשתלבה טוב עם האוכלוסיה המקומית, ההודים הלא יהודים קיבלו את היהודים בצורה יפה, כיבדו אותם והיו יחסי חברות ושכנות טובה עמהם. לכן ההודים בכפר של הוריה של המחברת הופתעו יום אחד כשמחצית הכפר קם על כל מטלטליו ועזב בשנת 1952 לארץ הקודש. הוריה של המחברת היו דתיים וחלומו של אב המשפחה היה להגיע לירושלים ולחיות בארץ ישראל. אם המשפחה לעומת זאת הייתה יותר מציאותית וחששה מאוד מן המעבר. משפחת המחברת לא הייתה עשירה, אך הייתה להם פרנסה טובה, קהילה טובה וחברים רבים, לכן למעשה לא הייתה סיבה אמיתית לעזוב.

לאחר העליה ארצה המחברת מתארת את קשיי ההיקלטות בארץ ואת החיים הקשים במדינה בראשית דרכה. אב המשפחה נפטר שלוש שנים לאחר שעלו ארצה והשאיר את האם שהייתה עקרת בית לטפל בשמונה ילדים, שישה מהם מאוד צעירים. האח הגדול בן ה17 תפס את תפקיד המפרנס. לאחר שנתיים נוספות נפטרה גם האם והשאירה את כל הילדים לדאוג לעצמם. האח הגדול בן ה19 שלא התגייס על מנת שיוכל לפרנס את המשפחה ולדאוג לאחיותיו התחתן. הספר מתאר את החיים הקשים שעברו על הילדים הצעירים במחיצת אשת האח שהתנהגה אליהם מלכתחילה כזרים וכלא רצויים.

המשך הסיפור הוא ממש סרט הודי, רק שהדברים קראו במציאות.
מאוד נהנתי ללמוד על תרבות שלא נחשפתי אליה, הסיפור היה אף הוא מעניין, אם כי הכתיבה איננה ברמה הגבוהה ביותר. עדיין בהחלט שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על מקוצ'ין שבהודו - כל הדרך הביתה