קריסטופר פאוליני היה צעיר מאוד כשכתב את הספר, לכן הספר מאוד מאוד בסיסי. הרעיון שלו נחמד במיוחד וגם הביצוע לא רע, אבל אין כמעט דברים מיוחדים, הוא מתחיל את הסדרה בצורה טובה ומראה איך אראגון למד להילחם והקיר את סאפירה, הדרקונית שלו.
הסיפור זורם, אנחנו מכירים דמויות שיהיו בספרים הבאים וגם את העולם.
לצערי לקראת הסוף הספר מדרדר מאוד.

(אזהרה, מכאן יהיו ספויילרים.)


אראגון והחבורה שהקיר מגלים שהם הגיעו למקום אותו חיפשו, המקום בו מתגוררים הווארדן, בני האדם המתנגדים למלך גאלבטוריק (הרע בסיפור). האנשים לוקחים אותם אל תוך הר, שם נמצאת ממלכת הווארדן, התיאור של העיר היה כל כך מסובך שלא ממש הצלחתי לעקוב.
ואז מכירים את הגמדים, בעלי המקום אשר נתנו לווארדן מסתור, באמת שהגמדים כל כך מעצבנים בספר הזה.
אבל מה שציינתי עד לכאן, זה רק חלק פצפון בבעיות שלי עם הסוף. החלק הכי גרוע מגיע כשמתחיל הקרב במקום, הקרב כתוב בצורה כל כך גרוע ומשעממת, ממש לא יצירתית ושלא לדבר על זה שאראגון (שבוא ילד מתבגר), הורג באכזריות עשרות אורגלים (ואין לזה בכלל השלכות).

אחרי ספר נחמד מינוס, לא היו לי כל כך הרבה ציפיות לספר השני, לא חשבתי שאוהב אותו, ובטח שלא עד כדי כך.

מבחינת עלילה, כתיבה, דמיות ועולם מדע בדיוני מדהים ומעניין הספר מצטיין, הוא מציג עולם בדיוני מהטובים שקראתי ללא ספק שבנוי בצורה מעולה, ללא ספק היה אפשר לכתוב על כוכב הלכת אראקיס מאות ספרים.
ללא ספק באיחות הספר מצטיין. לצערי אני לא יכול להגיד את זה גם על הזרימה של הספר. רק שיהיה ברור אני מאוד אהבתי את הספר, אבל היו חלקים ערוכים בספר שפשוט חיכיתי שיגמרו. סוף הספר ללא ספק סוחף רק לצערי רציתי לגמור את הספר לפני שהסרט יצא ונאלצתי לגמור אותו בקולנוע.
לסיכום, חולית הוא מהספרים הקשים שקראתי, יש בו חלקים מיגעים מאוד, הכתב בו קטן ולא מובן והוא די ערוך. אבל מצד שני, זה לא ספר שאפשר לא לקרוא, הוא גדוש בדמויות מעניינות, עולם מרתק וגם קטעים מהנים.

ממליץ בחום על הספר.