ביקורת ספרותית על אל המגדלור (תרגום חדש) מאת וירג'יניה וולף
ספר טוב

---

“To the Lighthouse “
שיצא לאור ב1927 מתאר את חופשתם המשפחתית אדון וגברת רמזי מביתם שבלונדון לחופשה משפחתית באי סקי בצפון סקוטלנד. מר רמזי הוא פרופסור לפילוסופיה. החופשה המשפחתית נפתחת בבקשתו של הבן ג'ימס לבוא אל המגדלור שעל האי:

"אי אפשר יהיה לעגון מחר במגדלור" אמר צ'ארלס טסלי (ע"מ 13).

למשפחה שמונה ילדים- פרו,ננסי,רוז, מינטה, דויל, פויל ריילי ואוגוסטוס קרמייקל.
הבקשה של הבן ג'ימס נופלת על אוזניים ערלות. אין מגדלור ואין בטיח. בהמשך זוג המשרתים של בית- בני הזוג בנקס הם בבית-הקיץ של הרמזים משרתים אותם בהערצה, מכרים באים והולכים, הילדים הולכים וגדלים במרוצת השנים, והדמות הראשית שברומן לילי בריסקו – אורחת קבועה בבית הרמזים יושבת ושוקדת על ציורי נוף אימפרסיוניסטיים רבים של נוף ואווירה כזו או אחרת. היא נחשקת ע"י ג'ימס – בנם של הרמזים שרצה להגיע למגדלור. גברת רמזי נמצאת בנישואים חסרי תשוקה למר רמזי ותופרת גרבים.

כול זה בחלק הראשון של הרומן- החלון- על שם חלון ביתה של לילי בריסקו היושבת ומציירת את ציורי הטבע שלה.
הזמן החולף:

"הבית נעזב; הבית ננטש. כצדף נעזב על דיונה, מלא גרגרי מלח יבשים, כעת משעזבו אותו החיים. דומה היה שהלילה הארוך כבר ירד; (..) הרצפה היתה זרועה קש; טיח נשר מלוא היעה; קורות נחשפו; החולדות סילקו דברים כאלה ואחרים וכרסמו אותם מאחורי חיפויי הקירות.
(..) איזה כוח יוכל עכשיו לעצור את הפוריות, את האטימות של הטבע?
(..) הם לא שולחים שום הודעה. הם לא כותבים שום מכתב. דברים מרקיבים שם למעלה במגירות- ממש חבל להשאיר אותם ככה, אמרה. המקום נהרס לגמרי. רק קרן אורו של המגדלור נכנסה רגע לחדרים, שלחה את מבטה הפתאומי מעל מיטות וקירות בחשכת החורף, הביטה בשוויון נפש בדרדר ובסנונית, בחולדה ובקש".
(ע"מ 151-50).

אני מצטט להראות את הגאונות של וירג'יניה וולף המשלבת זרם תודעה עם מעשים, כמיהות, מצבים קיומיים, יחסים בין אישיים – הכול בצורת כתיבה חדשנית שלא הייתה מביישת אף גבר.
גברת מקנאב אחת המשרתות של הבית העזוב לאחר מלחמ"ע ה-1 כאשר וולף כותבת סוף טראגי לזוג רמזי האומלל. הבית נעזב וכבר אין אף אחד.
"המגדלור":
"ומאחר שמצאה אותם ישבה דוממת, והשקיפה על הים. ולילי, שציירה בהתמדה, הרגישה כאילו נפחת דלת, ובה אפשר להיכנס ולעמוד, ולהביט בשקט סביב במקום גבוה, דמוי קתדרלה, חשוך מאוד, חגיגי מאוד. צעקות עלו ובאו מעולם מרוחק. אוניות קיטור היו לגבעולי עשן על האופק. צ'ארלס השליך אבנים והקפיץ אותן על המים" (ע"מ 184).

הילדים הנותרים למשפחת רמזי סוף-סוף מגיעים למגדלור הנכסף. לילי בריסקו כבר בשנות ה-40 לחייה. האם היא תעטר לחיזוריו של גימס לאחר עשרות שנים, שהמשפחה הנותרת לבית רמזי מגיע למגדלור לאחר "הזמן החולף"?

ה-happy anding עליו מגיעות הדמויות השורדות את חלוף השנים מצליחים לסגור מעגל באמצע החיים לאחר שנות נעוריהם.
"אל-המגדלור" היה לרומן פורץ דרך במאה ה-20- תיאר את "המאבק ברודנות" בדיאלוגים בין זוג האוהבים לילי בריסקו הציירת לבין ג'ימס לבית רמזי, כפי שתיארו אותה לאחר חלוף השנים של מלחמת העולם הראשונה.

במאמציהם להגיע למגדלור מתארת ורג'יניה וולף בסופו של דבר בצורה אלגורית את החיים חסרי הוודעות וירידה מתפערת העבר לאחר המלחמה הגדולה, מומלץ לחובבי ספרות מודרניסטית במהותה השונה בכתיבתה מספרים קלסים ודיאלוגים שגורים.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אל המגדלור (תרגום חדש)