**מכיל ספויילרים!!
זהו זה, סדרת הספרים המטורפת הזו הגיעה לסופה. אחרי לילות חסרי שינה, וימים בודדים שאותם העברתי בהתעסקות בקריאת הספר - אני יכולה להגיד, שהרדין וטסה הם הגיבורים הספרותיים האהובים עליי!
אני לא יודעת למה הספר הזה כה משך אותי וגרם לי להתמכר אליו, אולי זה בגלל שיש משהו כה יפה ותמים בכנות שבכתיבתה של אנה טוד, ובאופן שבו היא מציגה שני צעירים בגילאים שלי, אשר לא בטוחים מה לעשות עם החיים שלהם, וכה נואשים למצוא כיוון. טוד הובילה ברגישות ובהדרגה את דרכם של זוג הצעירים הזה מהחושך אל האור, והעניקה לחיים שלהם משמעות, והפריחה בהם תקווה - דבר, שכל אחד בעולם שואף להשיג, לפי דעתי.
בכל ספר וספר בסדרה, משהו חדש נופל על טסה והרדין ומטלטל את עולמם ופוגע בעיקר בזוגיות שלהם, אך גם מחזק אותה בנשימה אחת. בספר זה, הרביעי והאחרון, אנה טוד לא רחמה על הדמויות וגרמה להן להתמודד עם הבעיות שלהן ולהודות בהן.
טסה, שעד כה נראתה כדמות מושלמת, כמלאך במערכת היחסים שלה ושל הרדין, נואשת למצוא את דרכה בעולם, אך המציאות לא מקלה עליה, וכך לא הרדין. טסה מתמודדת עם ההרס העצמי של הרדין, עם מעברים בין קולג' אחד לאחר, עם הבעיות במשפחתה - אך יותר מכל, טסה גורמת לנו הקוראים להבין, שגם היא, בדיוק כמו הרדין, רחוקה מלהיות מושלמת. טסה מקבלת החלטות שגויות, וגם היא מנסה לתקן אותן וללמוד, והיא לומדת בדרך הקשה.
הרדין מבין שהוא חייב להשתנות אם הוא לא רוצה לאבד את טסה, הדבר הכי טוב שאי פעם נכנס לחיים שלו. אבל התמכרויות, הרס עצמי וגילויים על אודות המשפחה שלו - לוחצים לו על כל הכפתורים וגורמים לו להדוף מפניו את כל האנשים שאוהבים אותו, ובמיוחד את טסה, והוא אינו מרחם. הרדין בתחילת הספר כה זועם, כה מבולבל ומלא שנאה - אשר מעוורים אותו למעשיו חסרי הזהירות והרגישות, ומובלים אותו לאבד את טסה.
בהמשך הספר, הרדין עובר שינוי עצום. וזה יפהפייה לראות זאת. לראות את הגבר הלא מושלם, הילד העצוב והאבוד - לראשונה בחייו באמת עושה מאמץ להשתנות ולהפוך לגבר הגון ולאדם טוב יותר. ומצאתי את עצמי מחייכת בכל פעם שבה הוא עשה עוד צעד בשביל להפוך לאדם טוב יותר. הוא אומנם עושה זאת בשביל טסה, אך בהדרגה הוא מבין, שהוא לא יכול לחיות כך יותר, והוא עושה זאת בשביל עצמו גם.
טסה מתבגרת ומתחילה לקבל החלטות ולא להניח לקולות האחרים לחדור אליה, היא חזקה יותר, היא אינה אותה הילדה התמימה עם החצאיות הארוכות שנכנסה לקולג' וקבלה זעזוע למראם של הרדין וחברותו. היא מפולפלת, עקשנית ועצמאית יותר. היא מתמודדת עם אובדן כבד ביותר, היא חווה משבר, ומתוארת באופן מאוד שברירי ומעורר רחמים אפילו - ולבסוף, היא זורחת וצומחת מזה.
טסה והרדין הם שני נערים מבולבלים, אשר לא יודעים מה הם רוצים באמת, ולא יודעים מי הם. במהלך שלושת הספרים הקודמים, צפו על פני השטח חלקי הפאזל אשר אמורים לכוון אותם ולעזור להם, אך בספר הרביעי כל הקצוות נסגרים, וזה היה מדהים לראות איך הם כה לא מושלמים לחוד, ועד כמה הם מושלמים ביחד. בסופו של דבר, הם הצילו אחד את השני ועזרו זה לזו. בטוב וברע.
אהבתי מאוד את האופן שבו אנה טוד עשתה שימוש עם כותרת סדרת הספרים הזו "אחרי ש...", וההקשר שלה להרדין, זה היה גיאוני פשוט לדעתי!
הזוג המתוסבך, המטורף, הלא החלטי, המעצבן, המייאש והרומנטי בדרך הכי לא רומנטית שיש הזה - נכנס לי אל תוך הלב ללא כל אפשרות לצאת ממנו. אני אחזור לקרוא את כל הסדרה המדהימה הזו מהתחלה, אין ספק. אני התמכרתי.
אומנם יש קטעים שחוזרים על עצמם בספר רבות, וכן, הריבים המטורפים של טסה והרדין יכולים לעצבן ולייאש לפעמים, מאחר והם חוזרים כה המון , אבל אחרי קריאת הספר האחרון, אפשר להבין את הסיבה להם. הם שניהם מבולבלים, צעירים ואבודים, אשר לא יודעים איך באמת להתמודד עם בעיות כמו בוגרים. אך לאחר שהם התבגרו, אפשר לראות שהתקשורת בינהם משתנה לטובה, הריבים שלהם אינם מתלווים בסדרת צעקות וצווחות, והם מוצאים את הדרך לחזור האחד לשנייה. למרות המסע המטורף שהם עברו, הם הצליחו להשיג את הסוף הטוב שהיה כה מגיע להם. הם בסדר, סוף כל סוף.
חייבת לציין שהאפילוג היה מדהים, קראתי אותו מספר פעמים. היה כה מהנה ומלא הקלה לראות את הדרך שבה שני הצעירים המשוגעים האלו התבגרו והפכו לזוג נשואי חזק ויציב, הורים לשני ילדים מקסימים, כל אחד מהם עובד בעבודה שהוא מאושר בה - והם עדיין מאוהבים עד מעל הראש. אנה טוד הגיעה לתחנה האחרונה של רכבת ההרים הזו, והיא לא יכלה לסיים באופן יותר מושלם מזה.
סדרה מומלצת בחום, גורמת לחשוב על משמעות האהבה, על כוח המחילה, על התמודדות עם הבעיות האמיתיות שלנו ועל כך שכל אחד מאתנו יגיע לנקודה טובה בחייו. אני רוצה לחבק את הגיבורים האלו פשוט.
