ביקורת ספרותית על המלכה משומרון מאת רבקה חגג
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 בספטמבר, 2021
ע"י רץ


איזבל כפייק סטורי

שתי הדמויות שהמקרא אוהב לשנוא הן, המלך אחאב ורעייתו המלכה הגבירה איזבל, בת מלך צידונים. אז מה חטאה של האישה הצעירה, שבאה מהמדינה הפניקית המתקדמת, לבירת השומרון המעט פרובינציאלית, ובכך מזכירה למעשה את הביוגרפיה הנפלאה של סטפן צוויג, על מרי אנטואנט, שחותנה בנשואים פוליטיים לאינפנטיל, לואי ה- 16, ובעצמה הייתה מעט ילדותית.

המצב עם אחאב ואיזבל, היה שונה לחלוטין, משום שאחאב היה המלך הישראלי החזק והמשמעותי ביותר בתקופת המקרא. בתקופתו, שגשגה ממלכת ישראל כלכלית, מדינית, צבאית ותרבותית, הוא אפילו העז להיות גורם מרכזי בקואליציה של 12 מלכים שעצרה את שלמנאסר השלישי מלך אשור מלכבוש את סוריה וישראל. אחאב מוזכר במקורות האשורים, אך אף מילה בעניין זה בתנ"ך. הוא גם נפל בגבורה בקרב נגד הארמים, אויבי ישראל המסורתיים, כאשר נפצע מחץ ודימם למוות, אך סרב לעזוב את מרכבתו בכדי שצבאו לא יינטש את המערכה.

איזבל עצמה, היתה דעתנית ומעורבת במהלכים פוליטיים, בעיקר שבעלה יצא למלחמה, ומשהו נאמן היה צריך לנהל פוליטיקה פנימית, ולעתים גם בינלאומית, לטפח את ציר המסחר עם צידון שהעניק את העושר לממלכת ישראל. לאיזבל היו שלוש מגרעות מבחינת התנ"ך, היא הייתה אישה זרה, מה לעשות גם למשה ושלמה היו נשים זרות. היא הייתה אישה דומיננטית מאיימת בעולם פטריארכלי, ואחרון, היא הייתה עובדת אלילים, בעולם שבו הדת הישראלית לא הייתה מונטאיסטית, בישראל עצמה סגדו לפולחן העגל והאשרה, אז מה העניין עם הבעל, האלוהים שלה?

זהו לב העניין, בתקופת חייה, הסגידה לאלוהים ויחד אתו לאלים נוספים היתה מקובלת. החל מתקופת יאשיהו, ולאחר חורבן הבית הראשון, הדת היהודית הפכה למונטאיסטית, ברוח זאת נכתב התנ"ך שנועד להצדיק גישה זאת, ולכן איזבל הפכה לזונה ולמכשפה הגדולה ואחאב למלך הנורא.

אז מי את איזבל, הזונה הגדולה, המחטיאה את ישראל, או הגבירה הגדולה, כפי שהתנ"ך עצמו מכנה אותך? מי את איזבל שבאחריתך, נדחפת אל מותך מחלונך במהפכה צבאית, גופתך נקרעה על ידי כלבים ונרמסה על ידי סוסים ולבסוף לא זכית לקבורה?

האמת שחשבתי שרומן היסטורי יכול להעניק לי זווית ראיה אינטליגנטית ומקורית לשאלה מי את איזבל? ולכן חיפשתי בספריה את ספרה של רבקה חגג, המלכה משומרון, המספר על איזבל.

אומנם חגג, כותבת בשפה יפה המזכירה שפה תנכית, בעיקר במזמורים המופעים בספר. היא עשתה תחקיר היסטורי ומיתולוגי משמעותי, אך זה לא מנע ממנה לשגות שגיאות טריוויאליות, כמו לציין את העובדה שחג הסוכות נחגג במקרא, או הכינוי הגבירה, אתו העניקה איזבל לעצמה בתחילת נשואיה. גבירה זאת אם המלך, ורק בתקופה מאוחרת איזבל הייתה ראויה לו, ואלה לא השגיאות היחידות.

חגג מבצעת שינוי בסיפור המקורי, איזבל היא לא ביתו האמיתית של אתבעל, מלך צידון, אלא של כהן הבעל, לו היא נולדה כתוצאה מאונס פולחני של פרח כוהנת במקדש הבעל ואומצה בחשאי על ידי אשת אתבעל מלך צור, חשוכת הילדים, וכל זאת בכדי לבנות באמצעות איזבל, את ציר הרשע והשקר אותו מייצגת איזבל, ועל כן היא הייתה מניפולטיבית שלא חששה לדרוך על גופות, ולרצוח ממש בכדי לקדם את מעמדה ואת העבודה הזרה, האמונה בבעל, אותה מייצגת איזבל.

מול ציר הרשע, בנתה חגג את ציר הצדק והאמת, אתו מייצג אליהו שלנו, ילד טוב גלעד, המאמין במונטאיזים, באלוהי ישראל האחד והיחידי. הוא חלילה לא קנאי ופנאטי המונע גשם מעמו ורעב, או הרוצח במו ידיו מאות נביאים שלא חשבו כמהו.

הבעיה שבכך חגג מאמצת את עמדת המקרא ללא עוררין, מה שהופך את הספר למלחמה בין הבעל לבין אלוהי ישראל, ובכך חגג מעלימה את דמותה המורכבת ורבת הפנים של איזבל.

לא עמדתי בסצנה האחרונה שקראתי, בה איזבל ערומה פשוטת אברים במיטתה, בניסיון לפתות את אחאב, חדל האישים. הרגשתי שהבנתי את רעיון הספר, המבקש להציג את איזבל כחיבור בין רשעות עם הפקרות מינית ואז נטשתי.

להיסטוריה אירוניה משלה יהוא, המורד שלנו, שרצח את איזבל, מופיע בתבליט אשורי, מנשק את רגליו של מלך אשור והופך עבדו – מלך ואסל, בהמשך ישראל הדרדרה במהירות, אל חורבן שומרון. זאת לא הפעם הראשונה שקנאים דתיים הביאו לחורבנה של ישראל, בשם אלוהי ישראל.

19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוסי נינוה (לפני 4 שנים)
בוקר טוב רץ
תודה.
רץ (לפני 4 שנים)
Huck - תודה לתגובתך, לא רק שהרומון הזה מנסה להאכיל אותי בכפית, הוא מנסה לדחוף לי אג'נדה שאף חוקר מקרא ביקורתי לא מסכים איתה. האופי המיני שאותו מייחסת הכותבת לאיזיבל, היא בושה לכתיבה הנשית, שהייתי מצפה ממנה במיוחד לכתיבה מכבדת נשים, ולא מחזקת תפיסות פטריארכליות.
רץ (לפני 4 שנים)
מדי פעם אני לוקח נושאים ולומד אותם באופן עצמאי, כך בית עמרי, אחאב ואיזבל, אני משלב, בטקסט המקראי היסטוריה וארכיאולוגיה. אין ספק שהפרק הזה מעניין. אגב יוסי שאיתו מתקיים דיון פורה, הוא מרצה לתנ"ך ומורה לתנ"ך 35 שנה, מכפר סבא, שאפשר ללמוד ממנו המון.
חני (לפני 4 שנים)
תודה רץ אני רואה שהתנך וסיפוריו
ממש פתח לדמיון והעשרה
ודיונים אין ספור.
אשריך על העניין שאתה מוצא
במקרא כמעיין נובע של דעת.
רץ (לפני 4 שנים)
יוסי בוקר טוב, אני אישית חושב שאין הבדל בין פרשת אוריה החיתי לבין פרשת נבות, בשניהם ניתנה הוראת השליט להרוג את מי שהשליט בקש. לגבי איזבל הכתוב מדגיש שהיא כנראה חתמה את מכתבי אחאב ללא סמכתו, ומכאן שמצבה גרוע, היא אומנם פעלה ברשות, אך לא בסמכות. את החוקים פירשו בימי שיבת ציון ובית שני, מועד כתיבת ספר המלכים, בו מטרת הכתיבה היתה להפוך את איזבל לאשמה, כרם נבות הוא לא המטרה אלא האמצעי, אני חושב שאתה מתבלבל, בין מטרת כותבי הטקסט, לבין מערכת החוקים שאין להפרידה מהמטרה שלשמה נכתב הטקסט.
יוסי נינוה (לפני 4 שנים)
הי רץ.
האם לדעתך, שפטו לפי דיני התורה או חוקי המלך??
בכל העולם שפטו עפ"י חוקים שנכתבו ע"י המלך.
בימי המלוכה היה קיים רק ספר דברים, עם מספר חוקים מצומצם, והוא היה רק בידי הכוהנים בממלכת יהודה.
על כן, לדעתי, הן בממלכת יהודה והן בממלכת ישראל הייתה רק מערכת חוקים שהמלך כתב.
האדמות היו בעיקר של החברה הגבוהה, לפשוטי העם לא הייתה אדמה, אני סבור שמלך לא היה מעוניין לגזול אדמות לא לו, ולא לאבד קשרים עם העשירים הסובבים אותו.
גם כאן, אחאב איננו גוזל את אדמת נבות. הוא מבקש רק להחליף אדמה באדמה. אך הוא נכנע לטיעוניו של נבות, בולע את הצפרדע, הולך לביתו ומתעצב, שוכב במיטה ולא אוכל לחם. אך לא יותר.
איזבל, שגם היא פועלת על פי החוק (שני עדים), חייבת למצוא טיעון שייתן לאחאב את הזכות לרשת את הכרם באופן חוקי. שהרי אין בין אחאב לנבות שום קרבה משפחתית. ולכן היא מאשימה את נבות בביזוי המלך: "בֵּרַכְתָּ (קיללת) אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ". ומדוע דווקא בעברה זו??
היא מסתמכת על החוק בתורה: שמות כ"ב 27 : "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר."
במגילת אסתר ח' 1: "בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן, צֹרֵר הַיְּהוּדִים." וגם כאן נשאלת השאלה על פי איזה חוק?
אומר הרמב"ם: משנה תורה, הלכות מלכים: "כל הרוגי המלך – ממונם למלך". כלומר מי שפשע כנגד המלך, יוחרם רכושו לטובת בית המלוכה.
אך כל זה מוכיח שזה סיפור מומצא בידי הסופר:
מנין ידע הסופר:
לצטט את הדו שיח בין נבות לאחאב?
להביא את מחשבות אחאב?
לצטט את השיחה בין אחאב לאיזבל??
מנין הכירה איזבל את חוקי התורה?
ולצטט את הדו שיח בין אליהו לאלוהים??

אני מניח שהנקודה היחידה שאולי אמיתית בכל הסיפור היא גרעין הסיפור: גזל הכרם.
כל השאר הוא פיתוח ספרותי, כולל רציחתו של יורם בן אחאב בדיוק בכרם.
שים לב עד כמה דומה הסיפור לסיפור דוד ובת שבע. בשניהם יש גזל שבסופו רצח. בוודאי שכוונת הסופר לאמר : ראו והשוו זה מול זה. הסופר משתמש באמצעי ספרותי שאנו מכנים: "מילה מנחה" - ביטוי ייחודי המופיע בשני סיפורים שונים. וכאן מופיע הביטוי המשותף: "לכתוב ספר/ים"
"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב, וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר: הָבוּ אֶת אוּרִיָּה, אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת".
"וַתִּכְתֹּב (איזבל) סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב, וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ; וַתִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת. וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים, לֵאמֹר: קִרְאוּ צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר: בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ, וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת!!"  
בשני הסיפורים נשלח ספר ובו הוראות לביצוע הרצח.
אלא, מה רב ההבדל:
דוד רצח, אחאב לא !!
פשעו של דוד "נסלח" ע"י אלוהים ??!!
פשעו של אחאב לא?!
ל מ ה ? ?
Huck (לפני 4 שנים)
אחלה ביקורת רץ. נשמע מסוג הרומנים ההיסטוריים שמנסים להאכיל אותך בכפית ולא מפתחים את הסיפור ולהציג את המורכבויות הנסתרות שלו.
רץ (לפני 4 שנים)
יוסי - יש במשפט נבות שני חוקים סותרים, עקרון השמירה על נחלת אבות, וחוק המלך, על פיו אתה יכול לקחת את חלקת האדמה רק במקרה שקיים אינטרס מיחד המצדיק זאת, וזה לא המקרה, ולכן איזבל למעשה מוציאה פקודת מבצע בו היא נותנת הוראות ברורות לחסל את נבות באמצעות משפט מבוים, מקרה זה לא שונה לחלוטין מהאופן שבו דוד הרג את אוריה החיתי. המקרה המוזר בו יורם שנהרג בכרם נבות, מראה את האופן הסיפורי המגמתי של הריגת בני משפחת אחאב כתוצאה מסיפור אמתי שבה להצדיק את חיסול אחאב ובני משפחתו. על רקע כרם נבות לכאורה. המציאות פשוטה יותר, קנאי למונטאיזים, אליהו, חבר לאחד ממפקדי הצבא המפוקפקים, יהוא ויחד הם ביצעו מהפכה צבאית. הסיפור הזה התאים באילוצים מרובים לכותבי ספר מלכים מאתיים שנה מאורחר יותר בכדי להצדיק את ניפלת ממלכת ישראל, והאידאולוגיה שתכליתה למנוע נשואי נשים זרות בתקופת בית שני, לצורך זה ביצעו באיזבל דמוניזציה - האשה הזרה המסיטה לעבודה זרה ולכאוס חברתי.
יוסי נינוה (לפני 4 שנים)
הי רץ
המשפט היה לפי כללי המשפט:
האם ידוע לך אם שפטו על פי דיני התורה או על פי חוקי המלך??
משפט לא בא לעשות צדק !! אלא סדר !!

הייתה עברה: סירוב למלך תוך חוצפה- "לא אתן לך את כרמי"
היו שופטים
היו עדים,
היה משפט
היה גזר דין.
הבעיה העיקרית היא שהעדים היו עדי שקר.
האשמה היתה נכונה, אך הם היו עדי שקר, שניתן להוכיח שהם עדי שקר, כיוון שלא היו במקום בעת התרחשות העברה.

יש להטיל את האשמה על העדים, ולהוציאם להורג על פי דין תורה.
אני לא מטיל אשמה לא על אחאב ולא על איזבל. איזבל פעלה על פי החוק שהיה קיים אצלה במדינתה.
אחאב לא היה פעיל בכלל במשפט.

אני לא יודע על ידי מי חובר הסיפור:
על ידי השוללים את בית המלוכה, ומצדיקים אתת הרצח הנורא של בית אחאב.
או על יחד המזכים אותו: לאורך כל המפגש של אחאב עם נבות הוא מתנהג אליו כשווה, ואפילו בוכה במיטתו, ואיננו אוכל כשנבות מסרב, ואיננו יוזם מאומה. ראו איזה סוף עשו למלך שלא עשה מאומה בעניין זה. שים לב לדברי הנביא הושע היוצא בחמת זעם כנגד הרצח של בית יהוא, בפרק א': "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל: כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי, מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וְשָׁבַרְתִּי אֶת-קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל."

אם תשים לב: רצח יורם בן אחאב ע"י יהוא נעשה בכרם נבות. לא נראה לך צרוף מקרים מוזר?!
בפרק ט במלכים זה לא הסיפור , אלא האמירה של הסופר בפי יהוא המצדיקה את הרצח.

אגב, אישית אני אוהב את איזבל. איזה אישה ורעיה נהדרת:
היא שמה לב שבעלה שבוז, איננו אוכל, היא מחזקת את ידיו, היא פועלת למענו: "קום, אכול לחם, אני אתן לך את הכרם".
חלק מן הגברים המשתתפים בדיון יכולים מצוברחים שבועיים והאישה לא תשים לב.
רץ (לפני 4 שנים)
Pulp_Fiction - תודה לתגובתך, המקרא עצמו מספק מספר גרסאות סותרות לגבי איזבל, ואילו המחברת תופסת את התנ"ך כספר מסרים ואידאולוגיה אחת אחידה, מה שלא עולה מקריאת הטקסטים, ובנוסף לכך מגישתם של חלק מחוקרי המקרא, הרואים באיזבל, שליטה בעלת עצמה פוליטית ואישיות מאוד מורכבת.
רץ (לפני 4 שנים)
עמיחי - תודה .
רץ (לפני 4 שנים)
יוסי - תודה לתיקון, קיימות שתי גרסאות לספור נבות, השנייה מופיעה במלכים ב פרק ט, בה האחריות מוטלת על אחאב בלבד, לדעת חוקרים הוא הסיפור המקורי והקדום, ואילו הסיפור במלכים א, הוא תעמולה מגמתית שבאה להציג את איזבל גם כרוצחת. בכל אופן גם אם נביט לגירסה זאת, המשפט מבוים לחלוטין, ובכך במהותו הוא לא עונה על עקרונות המשפט המקראי. משפט זה מבטא חתירה תחת יסודות המשפט הישראלי וחתירה תחת עקרונות המוסר והצדק הישראלים, לכן בהיבט זה איזבל יוצאת רע מאוד. כמי שגם פוגעת במוסדות הפטריארכליים.
רץ (לפני 4 שנים)
פרפר צהוב - תודה להתייחסות, אין ממש מקורות היסטורים שמזכרים את שמה, אבל יש מקורות אחרים שמאפשרים להבין את התפקיד אותו היא מילאה כגבירה: יש שלוש שמות נוספים להם הגדרה זהה כגבירה: מעכה, אמו של אסא מלך יהודה, נחושתא, אמו של יהויכין מלך יהודה, ובת שבע אמו של שלמה המלך.
על מעמד אם המלך, אנחנו לומדים ממקורת הסיטורים אחרים, כמו על הגבירה האשורית נקייה אשת סנחריב, ואם אסרחדון. בנוסף נמצא חותם בשנות השישים ובו הכיתוב איזבל, שיוכו למלכה איזבל, מקובל על חלק מהחוקרים וחלקם האחר שולל זאת. מקור נוסף הוא הארכיאולוגיה, שנותנת לנו מושג על התרבות החומרית בתקופת איזבל ואחאב, המעידים על עושר רב, ועל קשרים תרבותיים ודתים עם פולחני כנענן, מצרים וצידון.  
Pulp_Fiction (לפני 4 שנים)
סקירה מצוינת ומחכימה, רץ היקר. אולי איזבל באמת הייתה רחוקה מלהיות צדיקה, אך רומן היסטורי איכותי לא יכול להיות מגמתי מדי, גם אם יש לו אג'נדה. הייתי מרגיש כמוך וגם כנראה נוטש.
עמיחי (לפני 4 שנים)
מעניין מה שכתבת. תודה.
יוסי נינוה (לפני 4 שנים)
איזבל איננה נזכרת בשום מקור חיצוני, כשם ששום אשת מלך לא נזכרת.
מדוע יזכיר מלך אשור השליט הכובש את אשת המלך, אשר בוודאי הייתה גם אחת מתוך כמה נשים.
יוסי נינוה (לפני 4 שנים)
שלום רץ.

תיקון אחד:
המלך האשורי שנעצר ע"י ברית 12 המלכים שביניהם אחאב הוא שלמנאסר השלישי בקרב קרקר.

בסיפור נבות היזרעאלי - אחאב מוצג באור חיובי ביותר.
חטאו היחידי שהוא לא התעניין ושאל את איזבל אשתו איך היא תיתן לו את כרם נבות, וכן, כיצד איך מבחינה חוקית הוא יורש את הכרם.
גם איזבל, אינה כה שלילית: פעלה על פי כל חוקי המלכים, ערכה משפט, האשימה את נבות בחוצפה כלפי המלך ("לא אתן לך את כרמי"!) האשמה נכונה, אך העדים היו עדי שקר.
החוטאים האמיתיים הם תושבי העיר: השופטים, עדי השקר וחבריו של נבות. ששיתפו פעולה עם המלכה בעיוות משפט.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים)
סקירה מעניינת.
האם איזבל מוזכרת במקורות אחרים מלבד בתנ"ך?
רץ (לפני 4 שנים)
סלע - תודה לתגובתך, במקרא מופיעות שתי גרסאות לרצח נבות, אחת היא באחריות אחאב בלבד, והשנייה של איזבל, לכן חוקרי המקרא נוטים להאמין שלסיפור נבות גרעין היסטורי, בו האחריות היא של אחאב, ואילו הגרסה השניה הרואה באיזבל כאחראית לרצח נבות, היא מאוחרת, כחלק מהאידאולוגיה של המונטאיסטים ושבי ציון, שעמדו בפני סכנת נשואים עם נשים זרות ועבודה זרה, וכדי להלחם בתופעה זאת הם בראו את הסיפור נבות בשייכו לאיזבל. ולכן הייתי מצפה מרומן היסטורי רציני שינסה להתמודד באופן אינטלגנטי עם הסתירה הקיימת במקרא ועם מגמתו של המקרא לראות באיזבל גורם שלילי בצורה קיצונית שתכליתו להעביר מסר דתי ולאומי.
אביב (לפני 4 שנים)
ביקורת יפה. מעניין, יש התייחסות לסיפור נבות היזרעלי? אני זוכר ששם הובא לידי ביטוי הייצוג של איזבל כאחראית על שלטון אבסולוטטי פשיסטי, שמפקיע אדמות סתם כי הוא יכול ומסובב את החוק כרצונו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ