ביקורת ספרותית על צ‘אדור נוטף מי גשם מאת ריטה
ספר בסדר

---

הספר הוקדש לאימה של ריטה והיא מציינת זאת בפתיח. אימא של ריטה היא הגיבורה האמתית שלה.
זהו הרומן הראשון למבוגרים שריטה כותבת. (קדם לו ספר לילדים).
הספר מחולק לשלושה שערים שהם למעשה תחנות חיים:
שער ראשון-"קח אותי לכלה שלך".
שער שני-"עץ התות הלבן".
שער שלישי-"שלושים ושתיים מעלות בצל".

תוכנו של הספר מתאר את תקופת הילדות והתום עם מעשי שובבות, המעבר לאזור יוקרתי בטהרן-שכונת אבאסבאד, וההסתרה של יהדותה.

על ההסתרה ןלפני המעבר לאזור החדש, אבי המשפחה מושיב את המשפחה מסביבו ומסביר: "השכונה שנעבור אליה, שונה מאוד מזו שאנחנו עוזבים. קצת הלאה, בסביבת הדירה שנגור בה, חיים בעיקר אנשי צבא-קבע וקצינים גבוהים, וכולם מוסלמים. מכיוון שאין לדעת איזה דעות קדומות יש לאנשים על יהודים, ומי מהם פתוח, יותר או פחות, לקבל אותנו, עדיף שלא נגלה מה אנחנו." (עמוד 75)

ריטה הקטנה לא הבינה...

השער האחרון של הספר מוקדש לבידוד החברתי, קשיי ההתאקלמות בארץ, הכישרון, ההצלחה הגדולה, המעבר לרמת השרון, התנהגות הילדים לילדה הזרה שהגיעה מטהרן ועוד.

עם חלק מהסיפורים אפשר בהחלט להזדהות ולהתרפק על תקופה אחרת ונוסטלגית.

לקראת סוף הספר ושנות התבגרותה היא מתארת את המפגש עם חברותיה.

הספר מרתק וחושף את ילדותה בטהרן, הזוגיות של הוריה ומחלתו של אביה, אך לא נותנת לקשיים אלה מקום רב בספר, ועד להכרתה כזמרתה ושחקנית עם נוכחות רבה בנוף הסלבריטאים.

העטיפה שנבחרה על ידי נועה שניר מסקרנת ... פני אישה שחלק מפניה גלויים ... רמז לחשיפה של הכותבת.

פרקי הספר קצרים, קצביים, כובשים וקולחים עם כתיבה טובה.

כל הספר כתוב בגוף ראשון מלבד הפתיח המגולל מעשיה פרסית, שבהמשך יתברר לקורא הקשר של המעשייה למשפחה.

בשורה התחתונה: נוסטלגיה עם קמצוץ אוטוביוגרפי.


לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על צ‘אדור נוטף מי גשם