ביקורת ספרותית על י.ל. פרץ ויצירתו - ספר ראשון: חייו ויצירתו / ספר שני: דברי סופרים עברים מאת שמואל ניגר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 28 ביוני, 2021
ע"י משה


שמואל ניגר (1883-1955) נחשב לגדול מבקרי ספרות היידיש בעת החדשה. ספר זה יצא לאור בהוצאת דביר ב-1960 ותורגם על ידי שמשון מלצר (1909-2000). מלצר היה משורר ומתרגם. הוא תרגם את כל סיפוריו של י.ל. פרץ (1852-1915) שנכתבו יידיש לעברית. ספר זה מחולק לשני חלקים, חלק ראשון 234ע"מ שכתב ניגר על פרץ וחלק שני בן 134ע"מ שכתבו יוצרים אחרים על פרץ, בניהם נחום סוקולוב, יוסף קלוזנר, פ. לחובר, יעקב פיכמן, י. גרינבוים, ג. שופמן.
התרשמתי מאוד מהעברית הקולחת והקריאה, למרות שהספר נכתב ותורגם בשנות החמישים הוא מאוד קריא וקל להבנה, בניגוד לספרים רבים מהתקופה. לא יודע אם הכתיבה המקורית של ניגר הייתה כזו או התרגום של מלצר הפך את הספר קריא, כנראה לשניהם יד בדבר.
ניגר מביא סקירה מרתקת של חייו של פרץ מלידתו וסוקר את ההיסטוריה התקופתית והארועים החשובים בעולם היהודי בתקופה, ארועים שקרו בפולין וכאלה שמחוץ לפולין, אך השפיעו על חייו של פרץ. ביוגרפיה זו לא נכנסת לעומק יצירתו של פרץ ואיננה מנתחת את יצירותיו בצורה מעייפת כפי שעושים ספרים רבים העוסקים בביוגרפיות של יוצרים ספרותיים. היא יותר סוקרת את הנקודות החשובות בחייו, את השפעתו על סביבתו ואת השפעת הסביבה עליו. פרץ מתואר כאדם נבון, סימפטי, אהוב על סופרים רבים, אוהב חברה, נכון להושיט יד לעזרה בכל עת לעמו ולסופרים אחרים בתחילת דרכם.
פרץ בתחילת דרכו כתב את רוב יצירתו בעברית, ורק לאחר 1900 לערך החל כותב את רוב יצירתו ביידיש, וזאת ממניעים שיווקיים לקהילות מזרח אירופה וארה"ב. בתחילת דרכו וגם בהמשכה היה גם משורר. חשיבותו של פרץ כיוצר וכאדם הפכו את מקום מושבו בוורשה בתחילת המאה ה-20 למרכז חשוב לספרות ותרבות יהודית עולמית, זאת בדומה למרכז הספרותי-תרבותי שהיה קיים באותה התקופה באודסה. סופרים צעירים רבים נתאספו סביבו וביקשו חברתו ועצתו, רבים מהם הפכו לסופרים מרכזיים בספרות היידיש בשלב מאוחר יותר. פרץ היה בעל מזג סוער ואנרגטי ואהב חברת אנשים, הוא כתב סיפורים רבים על עולם יהודי שאיננו עוד וסיפורים חסידיים רבים. סיפוריו מאופיינים יותר ברצונו להעביר את רעיונותיו דרך אנשי העם או החסידים ולכן הסיפורים פחות נאמנים לחיים האמיתיים של החסידים אלא נאמנים יותר לדרכו ורעיונותיו של פרץ.
לסיכום, העובדה שניגר לא נכנס לניתוחים מעמיקים ביצירתו של פרץ הופכת את הקריאה למסמך היסטורי ותרבותי מרתק על אחת התקופות המעניינות ביותר בספרות היהודית ועל אחד היוצרים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתקופה. שווה קריאה לכל אוהב ספר.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אהוד בן פורת (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אני לא מכיר הרבה שמסוגלים לקרוא את י.ל. פרץ ועוד לומר שהם נהנו מהקריאה.
אני לא יודע למה תמיד צריכים להעניש את אלו שלומדים ספרות ביצירות ארכאיות,
לדעתי זה פשוט לעשות עוול ואין פלא שאחר כך יש כאלה שלא אוהבים לקרוא.
Pulp_Fiction (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ממש מעניין. שמעתי עליו לפני המון שנים .
חני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
היי זה בדיוק החומר שאבחן עליו עוד כמה שבועות.
מקנאה בך על האהבה הגדולה
שלך לחלק הזה בסטוריה ולאנשים
שהרכיבו אותו, אצלך זה לא סתם ספר
אלא אהבה גדולה למקורות. רבים אז כתבו על
העיירה היהודית בסוג של געגוע. וחלקם ניסו
לברוח מגבולות העיירה שהייתה להם כמשא כבד ומחניק.
תודה על הסקירה היפה.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
נשמע מעניין מאוד.
פיכמן הזכיר את פרץ בספרו "חיים למופת" כמו שכתבת עליו:
"ביתו של פרץ היה פתוח לפני כל אדם צעיר, שבא לבירת פולין - בין שהיה סופר ובין שאהב את הספרות. יש אנשים שהם מפיצים על סביבותיהם חום ואמונה, ואיש כזה היה פרץ. הוא היה נוח להתלהב, מפני שהחשיב את ההתלהבות. אולי משום כך נכשל לפעמים. לא היתה בו הצלילות של מנדלי, לא היתה מתינות הרוח של אחד העם, רוחו היתה אש אוכלת. אבל זה גם העלה אותו מאוד. הוא האמין שרק בשעה שנפשו עולה באש, היא זוכה לגילוי-יצירה."

הספר של אלתר קציזנה ממתין גם אצלי זמן רב מאז שרויטל המליצה עליו. וגם ספריו של שלום עליכם וספרים נוספים ממתינים זמן רב מדי.
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אכן, סנטו. ספר נדיר ביופיו, ואני כמעט משוכנע שלא תצטער.
משה (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אברש תודה לתגובה, ביתו של פרץ אכן שימש מקור עליה לרגל ומקום בו סופרים ואנשי עט אחרים הרגישו נוח. הספר של אלתר קציזנה שהזכרת "חזקים וחלשים" מחכה כבר זמן רב לתורו, מקווה שיגיע בקרוב.
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
זכורים לי דברי י.ד. ברקוביץ על פרץ, שלקח לו סופרים רבים תחת חסותו ואירח אותם בביתו לעיתים מזומנות. ביתו למעשה הפך, ברבות הימים, למעין מוקד עלייה לרגל לאינטלקטואלים יהודים ולסופרים בראשית דרכם.

אחד מאותם סופרים שאימץ פרץ כתלמיד, היה אלתר קציזנה, שבתורו הגדיל לעשות וברומן היחיד שכתב, תיאר בפירוט - דרך עיני אחד מגיבורי הרומן - את הרגעים בהם הכתה בו הידיעה על מותו של פרץ ולאחר מכן את ההלוויה ההמונית שנערכה לו בווארשה.
קטע מאד מרגש ומומלץ לקריאה.

סקירה נפלאה. תודה, סנטו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ