ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 26 ביוני, 2021
ע"י oziko
ע"י oziko
איזה ספר נהדר.
לדעתי כדי לשפוך עליו אור יותר ברור, אצטרך לצטט מההתחלה ומהסוף. לא של תוכן הספר, אלא של ההקדמה שכתבה בלהה רובינשטיין (המתרגמת), ומהאחרית-דבר של לילך נתנאל.
את החלק הרלוונטי שהקלדתי, אשים בתגובה לביקורת, כדי לא להעמיס.
תוכלו להכנס ולקרוא, אם זה מעניין אתכם.
בגדול, המתרגמת מסבירה את ההנחה שלה לגבי תרגום, (שיש בזה הרבה חלוקים) שתרגום ספרותי הוא בנייה מחדש של היצירה על בסיס מיזוג מאפיינים של המבע בשפת המקור, עם אלה של השפה הקולטת. מה שאומר, שעבודה רצינית היא לתרגם, ולא עניין של תרגום גרידא. כל שכן משפת היידיש, שמלאה בחידודים ודימויים.
אז מהבחינה הזאת, לא קראתי את המקור, אבל הכתיבה בסדר גמור, לא נהנתי ממנה בצורה ספציפית (משום מה אני משווה הכל לשל פוגל, שאצלו אני כן). המתרגמת הוסיפה מדי פעם הערות למטה, אבל לא הרבה בכלל, כשברובם הוסיפה דעה אישית שלה לנושאים מסוימים. (שאזקוף לזכותה הערה מסוימת שכתבה ששניאור בחר להשתמש בביטוי מסויים כמו ''ראש של גבר'', והיא שינתה את זה בתרגום, בטענה שקשה לה לקבל את הנורמות החברתיות שמייחסות תושייה וחוכמה דווקא לגברים, לכן שינתה בלשון. אוקיי, לא חייב להסכים, אבל יפה מצידה שכתבה את זה. מה שכן קצת גירד לי, זה שבהמשך, בספר, רשומים ביטויים בתרגום כמו ''בכי נשי'' ו''נחישות גברית'' אז קצת לא הבנתי אותה, אבל שוין, סתם ראיתי צורך לציין את זה.)
אז זאת ההקדמה, ועליה מושתת התרגום שלה.
בסוף, באחרית דבר של לילך נתנאל, כתוב ש''אין ספק כי ''המשומדת'' נכתב במיוחד והותאם למסגרת הרווחית של ז'אנר רומן העיתונות'' ושנראה ששניאור לא תכנן לפרסם את הרומן כספר, אלא כלהשלים פינה בעיתון שבו הוא נכתב.
ואכן הסגנון של הרומן מסודר לפני פרקים, וניכר שממש אפשרי לחתוך אותו בחלקים האלה ולפרסם בצור שבועית.
אבל אני חושב שאין בזה מלהוריד באיכות הרומן. אמנם הוא כן כתוב (העלילה) בסגנון של סיפור עיתוני, אבל הוא ממש שווה.
אחרי כל זה, דמיינו לכם עלילה סבוכה של דת, פרידה, כאב, אלימות, במתכונת נוסטלגית של אזורים יהודיים ברוסיה, ואזורים כפריים. מלא רגש, מלא דיסוננסים, ומלא כיף.
נהנתי מכל הבחינות, ואפילו בסופו, היה לי גודש בעיניים.
תנסו.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בת-יה
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תרגום טוב צריך להיות נאמן לספר, ולא לפרשנות של מתרגמת.
אנשים לא מטומטמים. הם יודעים מתי נכתב ספר מסויים ואיך היתה האווירה אז. ככלל, נמאס לי מהפוליטיקלי קורקט שצנחה בזמן האחרון על הוצאות הספרים. |
|
|
משה
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
אכן ספר מצויין של 5 כוכבים.
|
|
|
oziko
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
לא כזה חשוב מורי,
אבל בחרתי להתייחס לזה ברצינות בעקבות ההקדמה הלא קצרה שהמתרגמת הקדישה, שם היא מסבירה גם למה.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
למה חשוב עניין התרגום במיוחד כאן? גם בתרגום פשוט מאנגלית נופלים רבים וטובים,
לא כל שכן, משפה עשירה ורבת רבדים כמו היידיש.
|
|
|
oziko
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
הנה החלק הרלוונטי שהקלדתי:
מה מייחד תרגום ספרותי ומה נדרש מן המתרגם?- האם עליו להציג מקבילה מילולית מדויקת לטקסט המקורי, גם אם דיוק כזה עלול לפגום בשטף הקריאה ובהנאה ממנה? ואולי עדיף לשים דגש יל מסירת אופי המבע והתנגנותו? אכן, תרגום ספרותי הוא בנייה מחדש של היצירה על בסיס מיזוג מאפיינים של המבע בשפת המקור עם אלה של השפה הקולטת. זוהי אמנות על גבול האומנות, והיא לא חייבת להיות כפופה לדרישה נוקדנית של הצבת ''מילה מול מילה'', אף שעליה לשמור על נאמנות לרוח המקור. השאלה היא מהי נאמנות למקור ואיך היא באה לידי ביטוי. לכך יש תשובות שונות, ולא כאן המקום להרחיב. אני מציעה לפנות אל מאמרו של ח''נ ביאליק 'גילוי וכיסוי בלשון'. ביסוד המסה עומדת ההנחה ש''הלשון על כל צירופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של דברים''. סמוך לסיום המסה מזכיר ביאליק לקוראיו את קיומן של ''לשונות בלא מילים: הנגינה, הבכייה, והשחוק''. אלה, מבהיר המשורר, מתחילות ''ממקום שהמילים כלות''. מכאן נוכל להניח שנאמנות למקור לא מותנית לא בהעברת המילים מכלי לשוני לאחר, כי מילים לובשות צורה ופושטות צורה בדינמיקה מתמדת, והן ''מכסות'' יותר משהן ''מגלות''. נוסף לתרגום מילולי, ראוי להקשיב לקונטציות הנלוות אל הטקסט הגלוי, להתנגנות הפנימית שלו, לריתימוס ולמבנה המשפט והפיסקה. מרכיבים אלה צומחים מתוך שכבת העומק של המבע וצמודים אליו, ולכן הם עשויים לסייע להגיע אל שורש מהותה של היצירה. |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
