ביקורת ספרותית על הקצין הפרוסי מאת ד"ה לורנס
ספר טוב

---

דייוויד הרברט לורנס- בספר הקצין הפרוסי, מאגד 12 סיפורים שכתב הסופר האנגלי המפורסם.

הסיפור המאגד את הקובץ- "הקצין הפרוסי":
"הקפיטן היה גבר גבה קומה כבן ארבעים, מאפיר בצעדיו. הוא ניחן במבנה גוף נאה ומלא תואם והיה אחד הפרשים הטובים ביותר במערב. שמשו האישי, שהוטל עליו לעשות את גופו, התפעל משרירי הרכיבה המרשימים בירכיו. (..) השמש האישי היה צעיר כבן עשרים ושתים, גובהו היה ממוצע ומבנה גופו נאה. ידיו ורגליו היו כבדות וחזקות, עורו היה כהה ושפמו שחור, רך ונערי. היה בו משהו שכולו נעורים וחמימות. גבותיו היו מודגשות היטב מעל עיינים כהות וחסרות הבעה, שכמו לא חשבו מעודן, רק קלטו את החיים ישר דרך חושיו ופעלו בו במקום". (ע"מ 11-10).
שתי החיילים (לורנס לא נותן להם שמות) מפתחים פרשת אוהבים.
כאשר הקפיטן חוזר למחנה הוא נהרג בדרך, כך יבוא לסיומו פרשת האוהבים והסוף הטראגי של שתי החיילים הפרוסים של לורנס.

סיפור שני- "קוץ בבשר"- אמילי ובכמן , היא מאוהבת בו, הוא חייל באריקה צבאית רוצה להבריח את הגבול לצרפת. סיפור האהבה בין השתים לא ירקום עור וגידים לאחר שבכמן ייתפס.

סיפור שלישי- "בנות הכומר"- "מר לינדלי היה הכומר הראשון של אולדקרוס. בתי הכפר הקטנטן הזה שכנו להם בשלווה מאז הקמתם, ובימי ראשון בהירים נהגו אנשי האזור לחצות את השבילים ואת השדות, שנים או שלושה מיילים, אל כנסיית הקהילה בגריימיד. (..) הכומר ארנסט לינדלי, בן עשרים ושבע ונשוי טרי, בא מכהונתו בסאפוק לקבל על עצמו כנסיה משלו. הוא היה סתם בחור רגיל שלמד בקיימרידג' והוסמך לכמורה. (ע"מ 71).
לכומר המדופלם יש שתי בנות- מרי ולואיזה. מרי נחשקת ומחוזרת, לואיזה כבר איבדה את זוהר נעוריה. מרי תינשא לאציל בשם אלפרד ותביא ילדים לגאוות המשפחה בעוד לואיזה תפתח קשר אפלטוני עם קורה פחם (לאחר שאימו גוססת ומתה).
"אתה שאלת את לואיזה אם היא תינשא לך...כן" תיקן הכומר. דורנט אמר לעצמו שהוא לא שאל אותה את השאלה הזאת:
"אם היא תינשא לי אדוני, אני מקווה שאתה לא מתנגד". הוא חייך. הוא היה גבר נאה, דבר שלא נעלם מעיניו של הכומר, למרות רצונו.
ובתי הסכימה להינשא לך?" שאל מר לינדלי. כן אמר דורנט בכובד ראש. ואף על פי כן היה לו קשה, הוא הרגיש בטינה הטבעית השוררת בינו ובין הגבר המבוגר ממנו". (ע"מ 143).
משפחת הכומר מתכחשת ללואיזה ודורנט- פועל הפחם הפשוט. הם לא רוצים בהם כלל- לואיזה ודורנט ימשיכו בשלהם למרות התנגדות משפחתה לאהבתם.

סיפור רביעי- "מכיתת זכוכית צבעונית"- "אז מה אתה חושב?" "פחות או יותר אותו הדבר", הוא השיב. הנהרתי את זה בשביל הספר שלי". "מפעל חייך? ספר לי".
(..) האם אני יותר מאשר קול? הוא שאל.
"אני רואה את היד שלך". השבתי הוא התרחק לחלוטין ממעגל האור. ואז נשמע קולו המדקלם, המלגלג:
המספר הוא כומר מדופלם בבובייל- עיירה בספר האנגלי. הוא כומר הקהילה בין ארבעים ושתיים. כשהיה צעיר הוא היה הריס שהעיפו אותו מהאחוזה בה שירת.
"קוראים לי השועלה" היא אמרה- מישהי שתציל את המספר שניהיה מהריס לנווד. הסיפור- "מכיתת זכוכית צבעונית" מתפתח לסיפור הרפתקאות בה המספר יתחבה מפני כלבים, שועלים, זאבים ואנשים שירצחו אותו על הסגת גבול באחוזה- כאשר הוא נווד אלמוני ללא פרוטה. את מסע ההישרדות שלו הוא יעשה בשלג עם חברתו "השועלה" שלא תשרוד את הרפתקאות הסיפור לטובת הצלתו של הגיבור המסכן.

סיפור חמישי- "גוני אביב"- "ומי אתה, אם מותר לי לשאול? שאל השומר בנעימה חדשה. ג'ון אדרלי סייסון. פעם גרתי בקורדי ליין.
"וחיזרת אחרי הילדה מילרשיפ?"
עיניו של סייסון נפקחו בחיוך כאוב. הוא הנהן. השתררה שתיקה מעיקה.
"ואתה, מי אתה? שאל סייסון.
"ארתור פילבים- ניילר הוא הדוד שלי", הייתה התשובה.
"אתה גר כאן באנטול?".
"אני גר עצל דוד שלי, אצל ניילר"
"הבנתי!".
סייסון משחזר את עברו כאשר חוזר לעיירת ילדותו האנגלית ונפגש עם אהובת נעוריו- הילדה מילרשיפ. הוא הלך ללמוד באמריקה והיא נשארה מאחור בעיירת הספר האנגלית והציורית המוקפת טבע ושלל פרחים. השומר בעמק- ארתור הוא מאהבה החדש של הילדה. הילדה תצתרך להכריע בפגישה המחודשת עם סייסון מי משתיהם היא רוצה להתחתן ?

סיפור שישי- "מקום שני"- "אני עייפה כל כך!" הכריזה פרנסס בנעימת טרוניה, ובן רגע קרסה על האדמה(..) אן עמדה מופתעת לרגע, אך כיוון שהייתה מורגלת בשיגיונותיה של פרנסס האהובה שלה, אמרה:
"ולא נראה לך הגיוני שכמו תמיד, תהיי עייפה אחרי הנסיעה הארוכה והנוראית הזאת מליוורפול אתמול?
והיא קרסה ארצה ליד אחותה. אן הייתה בריה צעירה וחכמה בת ארבע-עשרה, נמרצת מאוד ומשופעת שכל ישר. פרנסס הייתה מבוגרת ממנה בהרבה, כבת עשרים ושלוש ופזיזה , תזזיתית. (ע"מ 189).
טום סמרדלי- אהובה הקודם של פרנסס נטש אותה והתארס מחדש. היא שבורה. אן הצעירה שרואה בגברים כ"כלבים מגודלים " נשארת אדישה לנער שנצמדה עליו וגם זרק אותה ומנסה לנחם את אחותה.

סיפור שביעי- "הצל בגן הוורדים"- זוג נשוי (לא באושר) נוסע לחופשה. האישה (לדמויות אין שם) רוצה לצאת לראות את גן הורדים הפסטורלי שבמקום.
"אני שונאת את השאלות הלא ישירות שלך", היא צעקה. ההתגרות שלו הוציאה אותה מגדרה. "אהבנו זה את זה והיינו נאהבים... היינו. לא אכפת לי מה אתה חושב, מה זה עניינך?
היינו נאהבים לפני שהכרתי אותך בכלל..."
"נאהבים...נאהבים" הוא אמר, חיוור מזעם. "את מתכוונת לכך שהיה לך רומן עם איש צבא, ואחרי שזה נגמר, באת אלי כדי שאתחתן איתך..."
(ע"מ 218).
האישה פוגשת בגן הורדים את מאהבה לשעבר (שכבר לא צלול בדעתו) ועד לפרידה הבלתי נמנעת של הזוג לבסוף.

סיפור שמיני- "יריד אווזים"- "לויס הביטה בשני הגברים. על פניה לא היה אף לא צל של חיוך, אם כי המשרתת מאחוריה גיחכה. ויל היה מריר מאוד. הוא הביט באהובתו ובבית החרושת ההרוס.
"איך אבא קיבל את זה?" הוא שאל בקול נוקב, כמעט מושפל. "אני לא יודעת" היא השיבה בקרירות. "אבי במצב רוח נורא. נראה לי שכולם חושבים שאתה הבערת את השרפה".
לויס וויל שכול הזמן מתווכחים, ביריד אווזים שנערך היכן-שהוא. אביו כואס עליו, ויל מצדו חמום מוח. לבסוף שפורצת שריפה, סוף-סוף לויס, נערה מלאת גוף, מוציאה את העצבים על בן זוגה חמום המוח.

סיפור תשיעי-"הגרב הלבן"- "אתה לא תגיד לי מה לעשות ומה לא", היא התפרצה לבסוף. הוא הרים את ראשו. "אני כן אומר לך את זה", הוא אמר בקול נמוך ותקיף. "אם יהיה לך איזה שהוא עסק עם סם אדאמס, אני ישבור לך את הראש". היא צחקה צחוק צורמני ומעושה.
"איך אני שונאת שאתה אומר ישבור לך את הראש", היא אמרה והעוותה את פיה. "זה נשמע זול ומגעיל. אתה לא יכול להגיד משהו אחר...".
(ע"מ 268).
אלסי- נערה שעבדה במפעל טקסטיל עצל סם אדאמס, רווק בין ארבעים עכשיו נשואה לוינסטון. הוא מקנאה בגרב הלבנה (והברכה) שקיבלה מסם והם רבים. בסוף הסיפור הוא מתנצל בפניה.

סיפור עשירי- "כורה חולה"- אתל נשואה להורספול. הוא חולה גוסס ואתל התפרנית דואגת לקצבה הדלה שישאיר אחרי מותו.

סיפור אחד עשר- "טקס הטבילה"- גוזף ויליאם הקשיש מוטבל. בביתו עם אמה ומיס ברטה יש אינספור מריבות והסיפור נקומי מסתיים שגוזף חוזר בו מזעמו האין סופי.

סיפור אחרון- "ניחוח כאיזנטמות"- סיפורה הטראגי של חמותה של אליזבת שצריכה להמשיך ללוות את אליזבת כלתה בחיים בעוד בעלה הכורה גוסס ומת.

קובץ הסיפורים- "הקצין הפרוסי" מאגד שתיים-עשרה סיפורים ברמת כתיבה טובה למדי המספרת על כורים, עוני, זוגיות במשבר וחיי משפחה מסואבים.
הסיפורים הבולטים בקובץ- "הקצין הפרוסי" ו"קוץ בבשר" – אחד סיפור אהבה טראגי ולא ממומש והסיפור השני על זוג הנלחם על אהבתם כנגד המשפחה המתריסה הם הטובים לדעתי בקובץ.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על הקצין הפרוסי