ביקורת ספרותית על ארוחה משפחתית מאת גנית אורין
ספר טוב

---

מעצם היותנו בני אדם, השבטיות חשובה לנו. להרגיש שייכים, קרובים ומזוהים עם אחרים, הוא חלק בלתי נפרד מטבענו ועל כן, משפחה היא ערך עליון עבור רובנו.

מי מאיתנו לא עבר משברים משפחתיים, קטנים כגדולים?
מי מאיתנו לא כמה ושאף שהוריו ואחיו יעניקו לו את חותמת אישורם?
מי מאיתנו אינו חפץ בתמונה המשפחתית המושלמת: כל בני המשפחה נסובים לשולחן וחולקים ארוחה כאשר חיוכים מעטרים את פניהם, ברק מנצנץ בעיניהם, אושר ואהבה מבעבעים בלבבותיהם?
כולנו, לא?
ובכן, לא כולנו זוכים בכך.

גאיה, גיבורת סיפורנו היא דוגמה ומופת לבנאדם שנותן את כל כולו, כל ישותו, כל ליבו ונפשו למען משפחתו, עם בעיה אחת קטנה: איש ממשפחתה אינו מרוצה ממנה. אביה נרגן שבלתי אפשרי לפייס. אמה מתמודדת (ואיתה גאיה בעיקר) עם הדמנציה שרק הולכת ומחריפה. היא אישה כזו שרוצה שיהיה טוב לכולם ומתעלמת מהבעיות ובוחרת להתמקד בטוב. בטוב שלרוב אינו בנמצא. שני אחיה ואחותה של גאיה פשוט מאשימים אותה בכל, נוזפים בה, מותחים עליה ביקורות בלתי פוסקות, שוטפים אותה בחמת זעמם, מקטינים כל פעולה שלה, טוענים שאינה עושה מספיק, אך לא טורחים לעשות אחוז קטן ממה שהיא כן עושה ואף לא שוקלים להציע לעזור ולחלוק בנטל.

מקסים. פשוט מקסים לחיות בחיק משפחה תומכת כזו, כשאת מגדלת שני ילדים בגפך, מנסה לקדם את הקריירה שלך ובנוסף, המרדף אחר האהבה החמקמקה שאת כה רוצה. ומה עם החשש שמא אותו אדם אינו האדם "הנכון" מבחינה חברתית? נשמע הרבה עבור אדם אחד? ועוד איך!

מזמן לא חוויתי ספר בעוצמה כזו. עברתי כאן תהליך רציני, קשה ופנימי במיוחד לאור היותו אקטואלי. התחלתי לקרוא לפני מבצע "שומר החומות," ומה אגיד לכם? המציאות שאנו חיים ונושמים אותה בתור חלק מפסיפס וכור היתוך תרבותי בארצנו, ניבטה אליי במלוא מערומיה מתוך שורות סיפורה של גאיה. לא היה לי קל. הרגשתי מועקה בחזה וכאב בלתי נסבל בגלל ההתנגשות הזו בין סיפורת למציאות, ולכן הנחתי בצד עד שעבר זעם. שבתי אליו ובלעתי אותו בשקיקה.

הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של גאיה. גאיה לא מציבה בפנינו מראה, היא אומרת לנו את האמת המרה, בדרך הבוטה, הנחרצת והאמיתית עד כאב, וכזו שחותכת בבשר החי. הסופרת המוכשרת הזו, בכתיבה צינית, בוטה, הומוריסטית, בגובה העיניים ובקול רם וצלול העבירה אותי יחד עם גאיה, את תלאות עולם הדייטינג. חשפה בצורה הכי נקיה ופשוטה את עולם הרשת ואפליקציות ההיכרויות ואת "הפנינים" שניתן למצוא שם.

זהו סיפור נוגע ללב על אמא שדעתה חומקת ממנה, ועל הקשיים שבהתמודדות שלה ושל משפחתה עם המצב. הזדהיתי מאוד עם הדברים מאחר וסבתא שלי גם לקתה בדמנציה ואני עדה ממקור ראשון לקושי הרב מצד, ולכמות החמלה וההכלה שהטיפול בה מצריך.

זה סיפור על זרמים הגועשים מתחת לפני השטח והמבעבעים במשך שנים בין אחים. היה עצוב לראות שכסף חשוב יותר מדרך ארץ, חשוב יותר מפרגון ומעזרה. עצוב לראות שאחים מסוגלים להשתלח זה בזה על פירורים של דברים ארציים וחומריים, במקום להיאחז במה שחשוב באמת: משפחה. תמונת האמא הדמנטית שבעת צלילות דעת יודעת ומודעת שמשפחתה כבר לא מה שהייתה פעם, ברגע שדעתה חומקת לה, חשוב לה לבשל ולערוך שולחן עבור ארוחה משפחתית, הסמל הנצחי לאחדות. זה היה מכמיר לב.

זהו סיפור ישראלי, מחייה של גאיה ושל כולנו, מחיינו כיחידים המגיעים מרקע שונה, עדות, מנהגים ואמונות שונות כאשר בסופו של יום מה שמאחד בינינו הוא היותנו בני אדם הכמהים לאהבה, לקבלה ולהיות עטופים בזרועותיה האוהבות של משפחתנו.

איזו חוויה זו הייתה! מזמינה אתכם לקרוא,להשתעשע, לכעוס, להתקומם ובעיקר: להרגיש.

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על ארוחה משפחתית