הספר עם עלילה איטית מידי לטעמי.
שרדתי אותו בעיקר כי הערך המוסף שלו הוא האוירה של סקוטלנד/ האיים, מי שמתחבר לזה יהנה ממנו.

ב240 עמודים ספר טוב וסוחף!

עוד 30 עמודים קצת מאכזבים

קשה לקריאה, לא זורם חוץ מהסוף של הספר
אך אם שורדים אותו :-) הספר:
1. נותן תחושה של רוח התקופה בארץ ישראל
2. נותן תחושה של הכותב(?!) שמעלה יחס שלילי (ליהדות?!) ליהודים דתיים וירושלים
3. מגלה שתיסבוך רגשי בענייני (רווקות) זוגיות זה משהו שהיה קיים כבר שנים רבות אחורה :-)

הספר טייס קרב מציג את מלחמת העולם השנייה מצד שונה מהרגיל.
הצד של צרפת המובסת והנכבשת,
הטייס היוצא לפעולת " התאבדות " מהרהר בטיסתו זו על המשמעויות שמעבר.
מהרהר, על ניצחון ותבוסה, גוף ונפש, מוות וחיים
מציג שאלות כלפי בעלות הברית על בעמידתה של צרפת בודדה מול מכונת המלחמה הגרמנית

ספר משעשע ביותר, שנון וקליל
אולי נחשב כספר נעורים אבל את השנינויות דווקא מבוגרים יבינו יותר
אני לא קראתי אותו ברצף, לקח לי זמן.
אבל זה הרגיש שזה לא גרע מחווית הקריאה כי כל פרק יכול לעמוד גם בפני עצמו ולהצחיק
התאורים של המחבר כתובים בשפה הומוריסטית, בסגנון בריטי.
שווה קריאה.
:-)

גם הפעם ויקטור פרנקל מתאר איך לחיים יש משמעות בכל מצב.
תוך תיאורי הקורות אותו במחנות הריכוז בתקופת מלחמת העולם השניה
כשהמוות עורב בכל מקום.
ארית מאד בוגרת על החיים, ומחזקת.

ספר קצת הזוי. ועם הומור שחור
עוסק בכל צורות המיניות שיש
אוהבת, לא אוהבת מרצון, כפויה זנות גילוי עריות וכו
מלא טרגדיות בסיפור וצורות מוות פתאומיות והזויות
והכל שזור בסיפור העוסק בבתי מלון ודובים בזמנים עברו בזמן מלחמת עולם ולאחריה
לא הצלחתי להבין לגמרי את הפואנטה של כל הסיפור
הקריאה מלווה לדעתי בהרבה סבל לקורא ולדמויות...

בסהכ הסיפור המסופר בספר הוא בסדר, מרגש קצת ויש קטעים מצחיקים/ מגוחכים המעלים חיוך
אבל כמה דברים הפריעו לי לחווית הקריאה *הזהרת ספויילר אפשרית*

1.כבר על ההתחלה השפה לא נקיה ויש תיאורים גרפים על פעילות מערכת המין הגברית. דבר שלדעתי היה מיותר בהחלט בצורה הזו ולא הווה גורם שמפתח את העלילה או אפילו גורם לה להיות יותר מעניינת. לטעמי זה סתם הכניס מימד של דיבור על מיניות מוגזמת שלא לצורך. הוריד לי.
2. מהלך עלילה איטי... התקדמות בכמה מישורי זמן, שזה סבבה. רק *המון* תיאורים על דמויות שלא בהכרח הוסיף לספר עליהן כל כך כי עד שהגעתי להמשך שם הם צויינו שוב כבר שכחתי את הפרטים לגביהם

3.ביטויים צורמים. בעיקר צרם לי התיאור על העכברושים ששרה נלחמה נגדם" אלה לא היו חולדות הכפר...אלא היו עכברושים עירוניים מרושעים ומגויידים, שהיו מלאי הכרת ערך עצמם. שנאו את העולם כולו ובעיקר זה את זה. אני משער שהזכירו לה את בני ירושלים, תועבת נפשה. היא נהגה לומר שזוג חולד-רים התגנבו את המרכבה בליל הרעש ובאו אל הכפר "כי קללה של הרושלים רודפת אחריך לכל מקום" ע"מ 116. זה הקטע הקיצוני ביותר שראיתי שם, היו עוד כמה.
כשקראתי אותו הרגשתי שאני קוראת פרופגנדה אנטישמית. צרם לי ברמות קשות. בעיקר כבת ירושלים עם זיקה ליהדות. למה? למה להתבטא ככה למה זה היה טוב? לא קידם את העלילה. לא ראיתי שום טעם בהתבטאות הזו שם.

4. שימוש בשמות והקבלה מסויימת לדמויות התנכיות. כל העניין הזה לדעתי...לא היה נחוץ. הסיפור מחזיק ומעניין בלי שיקראו לתאומים עשיו ויעקב. בנוסף אם כבר משתמשים בעשיו ויעקב כאחים ואשת יעקב כ-לאה אז זה רק היה לי מוזר שההורים שלהם היו אברהם ושרה ?!(ולא יצחק ורבקה. יצחק הוא איזה שכן שנשוי לחיה המתה.)
במהלך הסיפור גם אתה תוהה האם אופיין של הדמויות בסיפור כפי שהוצגו האם זה בעקיפין בא לרמז על עמדתו של המחבר כלפי הסיפור המקראי?! והביקורת שלו עליו?!
ואם כן. מאחר והסיפור מסופר דרך עיניו של עשיו, ברור שיעקב הוא האיש ה"רע" יותר( עשיו אומר על יעקב "אני צריך להזכיר לעצמי כי אחי חכם ואכזר יותר משאני משער" עמ' 137). בדיוק הפוך מהסיפור המקראי, שם היריבות בין האחים מוצגת מהצד של יעקב, עשיו הוא הצייד ויעקב הוא יושב האוהלים.
זה הפריע לי כי זה היה כמו לקחת את ה"רע" להפוך אותו ל"טוב" ואת המעשים שלן ללגיטימים.(בהרגשה שלי)
על מה ולמה? כי "אנחנו" יהודים מצאצאי יעקב אז "אנחנו" תמיד לא בסדר?! וצריכים לא לאהוב את עצמנו ואת מקורותינו?! למה ככה?!

בקיצור
היה לי קשה לקריאה. טכנית ורעיונית. אבל הסיפור באופן נטרלי היה בעל רגעי חסד בעיקר בסופו.

סיפור שמתאר דרך האנשים עולם של פעם ומכניס אותך לתוכו בצורה פלאית.

מדובר על השנים של אחרי מלחמת העולם הראשונה
עולם פצוע וכאוב
עגנון מתאר דרך הסיפורים של האנשים איך היהודים עברו את המלחמה
והוא מעלה ומתאר את יחסו אל כל מיני ערכים ונושאים
ציונות, זיקה ועליה לארץ ישראל(או ההפך), נישואי תערובת, התחלנות הדור הצעיר, לימוד התורה, עוני...
ועוד נושאים שעולים מבין השורות.

מתוך הכתוב אפשר להרגיש את אהבת הארץ של עגנון, ואהבת יושביה.
ואת חוסר הוודאות הגדול שעופף את העירה עם עזיבתו אותה, כשהוא חוזר לביתו ולמשפחתו.

*ספויילר*
לקראת הסוף הוא כותב, בפרידה מאנשי העירה
שאם יזכו לעלות לארץ יפגשו שוב
והלב כואב , וחושש , האם יפגשו שוב? מה יעלה בגורלם?
מה יעלה בגורלו של התינוק החדש שנולד לרחל וירוחם?
לנוכח המציאות והידיעה על כל הכאב והרוע שעוד עתידים להישפך ולהציף את העולם בשנים שאחרי התקופה המתוארת..
כואב.


מדרגת ב4 נקודות כי אין 4 וחצי(יחסית לתמול שלשום שהיה אצלי 5)