ביקורת ספרותית על טס לבית דרברוויל מאת תומאס (תומס) הארדי (הרדי)

---

Tess of the d’Urbervilles-שפורסם בשנת 1891, ומספר על מעלילותיה השונים של טס דרביפילד – נערה יפה שהרדי מייעד לה לסחוב את הרומן עד קריסתה הסופית, בין משולש אוהבים חולני בין אלק דרברוויל ואנג'ל קלייר.

שלב ראשון- התמה:
טס גרה בכפר נידח במחוז וסקס שבדרום אנגליה בעוני ויקטוריאני טיפוסי. אמא ואביה הם חוואים עניים מרובי ילדים, טס לנה בגפה עם שלל אחיה הקטנים המעריצים אותה. המשפחה וכול הכפר תולים את מפתחם בטס שתחלץ את הדרבווילים בכך שתבוא לעבוד עצל דודיה המיוחסים בכפר הרחק מבית-ילדותה.
"ראש תענוגותיהם של הפילוסופים הללו היה נעוץ בהליכה בכל מוצאי שבת, בגמר העבודה, לצ'ייזבורו, עיררת שוק בלה (..) תקופה ארוכה לא הסתפחה טס אל העליות השבועיות לרגל. אבל, לבסוף, בלחצן של נשים נשואות (..) ניאותה טס להיצטרף אליהן. טיולה הראשון אל עיר השור הסב לה הנאה רבה מן הצפוי, (..) מכאן ואילך הלכה שוב ושוב. בהיותה חיננית ומעניינת, מה גם שניצבה על מיפתן הנשיות קצר הימים. הייתה דמותה מושכת מקצת תשומת לב נלוזה של הולכי בטל ברחובות צ'ייזבורו; לפיכך יצאה אומנם לעתים אל העיירה ביחידות, אך תמיד ביקשה את עמיתיה עם רדת הליל, למצוא מגן בחברתם בדרך חזרה". (ע"מ 60).
טס עובדת במשק תרנגולות עצל משפחת דרברוויל , דודיה המיוחסים. היא יוצאת עם בני-המקום בסופי שבוע לעירת שוק בה יש אלכוהול וריקודים בשפע.
"לא בא מענה. האפלה גברה עכשיו עד כדי כך שנבצר ממנו במוחלט לראות דבר, זולת ערפיליות חיוורת לרגליו, שיצגה את הדמות במלמלה הלבנה שהניח על פני העלים המתים. כל השאר היה שרוי בעלתה גמורה . דרבוויל התכופף; ושמע נשימה סדירה ענוגה. הוא כרע על ברכיו את ראשו, עד שנישמתה חיממה את פניו, ובתוך רגע באה לחיו במגע עם לחייה. היא הייתה שקועה בשינה עמוקה, ועל ריסיה נתלו עוד כמה דמעות חשיכה ודממה משלו סביב סביב. מעליהם התרוממו הטקסוסים והאלונים הקדמוניים של הצ'ייז, שעל ענפיהם ניצבו ציפורים ענוגות במנמונן האחרון; (..) היכן היה המלך השומר של טס? היכן היה האל הטוב והמיטיב של אמונתה הפשוטה. אולי התקיים בו פסוקו המלגלג של התשבי על אלוהים אחר. "כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו, אולי ישן הוא ואין להקיצו. (מלכים א', י"ח, כ"ז ).
טס נאנסת בלילה ע"י אלק דרברוויל בלילה ביערות וסקס. הוא הציעה לחלץ אותה מלילה של הסתאבות שיכורים שלא רצו בחברתה- ההבטחה הייתה לשקר והוא אנס את בת דודתו המסכנה.

שלב שני- "לא עוד תמה":
"זה בהם שהתרשם ביותר אמר:
"באמת את אומרת להטביל אותו, טס?
הילדה האם השיבה בהן כבד-סבר. "מה שם יקרא לו?"
היא לא חשבה על כך, אבל כאשר המשיכה בטקס הטבילה עלה על דעתה שם הנגזר מפסוק מספר בראשית ("בעצב תלוי בנים) ועכשיו הגתה אותו:
"עצב, אני מטבילה אותך בשם האב, והבן, ורוח הקודש".
היא היתזה את המים, והדממה עמדה בחדר.
"אמרו אמן ילדים". הקולות הקטנים צפצפו בצייטנות "אמן!"
טס המשיכה: אנו מקבלים את הילד הזה – וכן הלאה ומטביעים בו את אות הצלב,. (ע"מ 91).
אמא של טס תלתה את מבטחה של המשפחה שטס כעמור תתחתן עם אלק דרבוויל. במקום זאת הוא אונס אותה בשעת לילה ביערות. היא חוזרת לכפר הצ'יז היכן שמשפחתה- מולידה את "עצב" שבאופן אלגורי מת לאחר זמן מועט. הוא נקבר בכנסיה (בחלקה ששמורה לנפשות שדאכו מן העולם ואיש לא מעוניין להוכירם יותר).

שלב שלישי-רוח חדשה:
טס עוזבת את בית הוריה וממשיכה לכפר מרוחק, שם היא תשמש כחוואית ובעיקר חולבת פרות במשק. היא תתאהב באנג'ל קלייר- בחור צעיר שלא רוצה לשמוע בעצת אביו ג'יימס קלייר להפוך לכומר במסורת המשפחה, דוחה את לימודיו האקדמיים ונראה כהבטחה גדולה בכפר.

שלב רביעי- התולדה:
"הו, אנג'ל- כמעט שמחה אני – כי עכשיו תוכל לסלוח לי ! טרם שמעת את הווידוי שלי. גם עלי להתוודות- זוכר, כך אמרתי". "אה כמובן! הבא נשמע את הווידוי שלך חוטאת קטנה."
"אולי הווידוי שלי, אף שאתה מחייך, חמור כמו הווידוי שלך או אפילו חמור ממנו". "אין הוא יכול להיות חמור ממנו יקירתי". "אינו יכול- הו לא, אינו יכול! היא קפצה ממקומה מרוב חדווה על התקווה. "לא אין הוא יכול להיות חמור ממנו, כמובן קראה, מפני שהוא בדיוק כמוהו! אספר לך עכשיו.
היא ישבה בשנית. ידיהם היו שלובות עדין. האש האירה במעונך את הרמץ תחת האח, כמו מדבר יוקד. הדמיון היה יכול לראות בעתה של יום הדין בבוהק אדום לוהט זה, שנפל על פניו וידידיו, ועל פניה וידידיה, ואגב כך חדר לתוך השיער הפוזר על מצחה (..) ובהמידה את מצחה לרקתו פתחה בסיפורה על היכרותה את אלק דרבוויל ועל פריה, והיא ממלמלת את המלים מבלי להירתע, ובשמורות מושפלות. (ע"מ 207).

שלב חמישי- האשה משלמת:
טס! אמרי שאין זו אמת ! לא, אין זו אמת!
אמת היא
כל מלה?
כל מלה.
הוא הביט בה בתחינה, כמו היה נכון לשמוע שקר מפיה, יודע כי שקר הוא, וההופכו, באיזה תחבולה מתעה, ללאו תקף. אבל היא רק שנתה- "אמת היא". אז שאל אנג'ל האם הוא חי?
"התינוק מת"
"אבל האיש?"
"הוא חי".
ייאוש אחרון חלף על פניו של אנג'ל. "באנגליה?" "כן".
הוא עשה כמה צעדים נטולי-כיוון.
"דעתי כזו היא", אמר בחטף. חשבתי- כל איש היה חושב- שכאשר ויתרתי על כל שאפה לזכות באשה בעלת ממד חברתי, בעלת הון, בקיאה בהוויות העולם, השגתי תום כפרי (..) אבל מכול מקום, לא אני האיש ששרוי לו להוכיח אותך, ולא אעשה כן".
טס היטיבה לראות ללבו עד שלא היה צורך בשום תזכורת. כאן היה נעוץ שורש המצוקה. הבן הבינה שימא קירח מכאן ומכאן.
"אנג'ל- לא הייתי מניחה לדברים להגיע עד לידי כך לולא ידעתי שסוף סוף נותר לך מוצא אחרון מן הנישואים; אם כי קיוויתי שלעולם לא תרצה- קולה נצטרד. "מוצא אחרון?"
"אני מתכוונת להיפטר ממני. אתה יכול להיפטר ממני".
"כיצד?" אם תתגרש ממני
"אלוהים אדירים- איך תוכלי להיות תמימה כל כך? איך אוכל להתגרש ממך?"
(..) "לשים קץ לחיי". (יע"מ 220).
לאחר החתונה מתוודה כאמור טס לאנג'ל. מתחילה סאגה שלמה בין הזוג, לבסוף הוא ינסע לברזיל והיא תחזור פעם נוספת לחיק משפחתה.

שלב שישי- "החוזר בתשובה":
אנג'ל יחזור בתשובה בברזיל, טס ומשפחתה פשטה רגל, עוזבת את הכפר ומתפזרת. היא ממשיכה עם אמא בדרכים למוטלים שונים.

שלב שביעי "מימוש" :
"מה הדבר, אנג'ל? אמרה. והיא מזדקפת באחת. "הבאו לקחני?
"כן יקירתי". אמר באו".
"כך צריך להיות", מלמלה. "אנג'ל כמעט שמחה אני – כן שמחה. אושר זה לא היה מעריך ימים. הסאגה נגדשה דייני בכך; ועכשיו לא אחייה כאשר תבוז לי!
היא קצה על רגליה, התנערה ופסע נכחה; איש מן העומדים סביב לא מש ממקומו.
אני מוחנה אמרה חרש (ע"מ 354).
אנג'ל לבסוף חוזר בתשובה בברזיל ובא לחלצה כול הדרך. אמא של טס מובילה אותו עליה לאחר שרצחה את אלק דרברוויל , דודה האנס.

הזוג השבור יגיע עד סטונהדג' לפני תלייתה של טס. כך באה אל קצה האהבה הגדולה בין השתים- טס ואנג'ל עם שלל המוטיבים שתומאס הרדי יודע לספר- משולשי אוהבים ומוות טראגי .

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על טס לבית דרברוויל