ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר מעולה

---

רומן אוטוביוגרפי סוחף ומטלטל. גרגורי דייוויד רוברטס הצליח לברוח מכלא שמור באוסטרליה,
מעל החומה הראשית, בין שני מגדלי שמירה ובכך הפך לאדם המבוקש ביותר באוסטרליה.
לאחר שהות קצרה בניו זילנד רוברטס נמלט לבומביי (היום העיר נקראת מומבאי) שבהודו ושם מתחיל סיפורו.
בהודו הוא הצטרף למאפיה והפך לסוחר נשק, מבריח וזייפן דרכונים ומסמכים שונים.
רוברטס מתחיל את סיפורו ברגע נחיתת המטוס בבומביי, הנסיעה באוטובוס משדה התעופה לעיר וההיכרות עם מדריך התיירים ההודי – פרבקר
שיתברר שהקשר בינהם יהפוך בהמשך לקשר משמעותי בחייו של רוברטס.
רוברטס הציג את עצמו בפני פרבקר כ"לינדזי" – זה היה השם בדרכון המזוייף שאיתו נמלט.
פרבקר לקח את לינדזי למלון מומלץ, דאג לו למנת חשיש, סיגריות הודיות, פאן – טבק לעיסה ולקח אותו לאכול בבר של ליאופולד'ס.
פרבקר הציע ללינדזי לקצר את שמו ל"לין", בטענה שזה יקל על ההודים להגות אותו וכך רוברטס הפך ל-לין וללינבאבא
(באבא זה תואר כבוד שההודים מוסיפים למורה או לאיש קדוש..).
באחד הסיורים הראשונים של לין עם פרבקר, לין פגש בחורה יפה, אמריקאית בשם קרלה שנהגה לבקר בליאופולד'ס בר,
מה שגרם ללין להצטרף לחבורה של קרלה.
ליאופולד'ס הפך למקום מפגש קבוע של לין וחבריו החדשים בבומביי.
לין מספק בספר, תיאור מדוייק של ליאופולד'ס, שולחנות מצופים שיש הודי, שורת מאווררים בתקרה, מראות רבות,
ריצוף אריחים שהועתק מארמון בצפון הודו וכו'.
בנימה אישית, בעלי שנהג להגיע להודו במסגרת נסיעות עבודה, סיפר לי שכשנכנסים למסעדת ליאופולד'ס
ניתן לראות ערמות ספרים של "שאנטראם" על הדלפק במסעדה.
אפשר להבין את נסיון שיווק הספר, כי המסעדה הזו מוזכרת בספר בהקשרים רבים.
פרבקר לימד את לין את שפות ההינדית והמראטהית ולימד אותו גם את מנהגי המקום,
כמו לברוח מיד ממקום בו מתרחשת תאונת דרכים (תמיד זה מתפתח ללינץ').
לין הצטרף לביקור בן חצי שנה בכפר משפחתו של פרבקר – כפר סאנדר, שם אימו של פרבקר נתנה ללין שם חדש "שאנטראם" –
שפירושו איש שלום.
לין נטמע בחיים הפשוטים בין עניי הודו, הפך למטפל רפואי לתושבי הבקתות בשכונת עוני והתפרנס מעמלה צנועה בסחר חשיש בין המקומיים לתיירים,
עסק בליקוט ניצבים מקרב התיירים הזרים, לסרטים הודים וכשהצטרף למאפיה של בומביי, כבר הפך לאיש עשיר (כסף שחור).
בחלק האחרון בספר, לין מצטרף לחבריו במאפיה לטובת המוג'הדין באפגניסטן, שם הוא נלחם, רכב על סוסים והסתתר במערות –
תיאורי המלחמה התישו אותי...
לסיכום, למרות אורכו של הספר (990 עמודים), הספר מומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של תמי
» ביקורות נוספות על שאנטראם