ביקורת ספרותית על אמל - תקווה מאת איתמר שפריר נג'רי
ספר לא משהו

---

באסה של ספר - התיאור הכי מדויק שאני יכול לכתוב כרגע.
הספר לוקח אותנו לעתיד הקרוב/רחוק ומתאר מציאות בה ראש הממשלה של מדינת ישראל (בעל דעות ימניות קפיטליסטיות) נכנס עם ראש הרשות הפלסטינית לפגישה עד שיצא עשן לבן (ליטרלי) בדבר המשך קיומם של שתי היישויות זו לצד זו. לבסוף יוצא עשן לבן ואיתו הרעון של ישראטין. הסופר מפנטז ומנסה לנחש איך מדינה כזאת הייתה מתקיימת מבחינה פוליטית: מה היו הקשיים שלה, כמה זמן היא הייתה שורדת, אילו חוקים היו עוברים, אילו בעיות היו צצות. אך פן זה של הספר הוא מאוד דל ומצומצם.

במרכז הספר עומד יונתן בנו של אותו ראש ממשלה שהוא בי-סקסואל ופעיל פוליטי חריף נגד אביו (חבר במפלגה הערבית הקומוניסטית) שיום אחד נפגש עם מאיר מיליונר ישראלי שלא מתעניין בפוליטיקה והם מתאהבים. במקביל אליהם אנחנו מכירים את אמל נערה ערביה בת 19 שעל רקע כבוד המשפחה אחיה שופך חומצה על פניה ומשחית אותן בצורה בלתי ניתנת לתיקון. זוג הגברים מאמצים את אמל ומכאן העלילה מתארת את חייהם על רקע מה שקורה במדינת ישראטין (כל זה קורה בעמודים הראשונים של הספר).

מכאן הספר הופך לטלנובלה שלמה כל פרק מתואר פעם מפיו של יונתן ופעם מזו של מאיר שהכתיבה של שניהם אף פעם לא ברורה - קודם כל סגנון הכתיבה מאוד דומה, אין הבדל בין השניים כך שכל פעם הייתי צריך לבדוק את קולו של מי אני שומע הפעם. לא מובן למי הכותב פונה, הטקסט נכתב בגוף ראשון אך פעם נראה כאילו הוא מספר סיפור למישהו, פעם אלו מחשבות בראש ופעם זה נראה כמו כתיבת יומן אישי. הדמויות שטוחות ובלתי ניתנות להזדהות: כל משבר אישי שהן עוברות או שניצבת בפניהן איזושהי דילמה מורכבת הכל יפתר בעמוד הבא על הצד הטוב ביותר האהבה תמיד תנצח וכמה משברים אדם יכול לעבור בחייו וכל פעם זה יראה כאילו הוא נכנס אליהם כמו דף חלק, פועל BY THE BOOK וממשיך הלאה בחייו כאילו כלום לא קרה.
הספר כתוב בצורה יצירה גלויה ודידקטית, אין רובד סמוי כל המחשבות, הרעיונות והמסרים של הכותב נאמרים ע"י הדמויות: אמה של אמל המתוארת כאישה שמרנית המגיעה מהכפר מספרת לביתה שהיא פעלה כפי שהיא פעלה בגלל הפטריארכיה ששולטת בנשים כמוה. נאומים אידאולוגים בשקל שנכתבים כל שני עמודים בלי קשר לנאום הפוליטי שאותה דמות נשאה פרק לפני, כמויות אסון עמוסה ומתישה שלא משאירה שום חותם על הדמויות אלא סתם מתרחשת ברקע וכמובן נפתרת בצורה אופטימית או כזו שמסתדרת עם דעתו של הסופר על המצב.

בקיצור, יש תחושה שהסופר ניסה לדמיין ולחשוב איך ישראל הייתה נראית אם היא הייתה מספחת אליה את הגדה המערבית ועזה. הדמויות והעלילה נמצאות שם על הדרך וכאן טמונה הבאסה הגדולה.

» ביקורות נוספות של On The Road
» ביקורות נוספות על אמל - תקווה