ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בינואר, 2021
ע"י פרל
ע"י פרל
"אני לא יכול לנצח תמיד. יום אחד אני אפסיד. אני יודע את זה. אבל לא היום. אני יודע גם את זה" (עמוד 305).
הספר "יום אחד תפסיד" מאת לי צ'יילד (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2020), ספר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. הספר הזה מיוחד משום שככל הנראה הוא האחרון שכתב צ'יילד עצמו בטרם העביר את שרביט הכתיבה לאחיו (סיבה מצוינת לעצור בספר הזה ודי).
ריצ'ר הוא "בן של נחת, ילדוּת בחמישים מקומות שונים, אחר כך וסט פוינט, אחר כך משטרה צבאית במאה מקומות שונים, אחר כך צמצום הכוח בסוף המלחמה הקרה, שהוביל ישירות לקפיצת ראש פתאומית לחיים האזרחיים. סיפור די פשוט וישיר. שלאחריו באה השוטטות שאינה ישירה ופשוטה כל כך. בלי עבודה, בלי בית, תמיד חסר מנוחה. תמיד בתנועה. רק הבגדים שלגופו. שום מקום מסוים ללכת אליו, וכל הזמן שבעולם להגיע לשם" (עמוד 100). בשירותו בצבא היבשה של צבא ארצות הברית הגיע לדרגת מייג'ור, עוטר לא פעם על גבורתו ופיקד על יחידה 110, יחידת עילית של המשטרה הצבאית.
יום אחד נקלע ריצ'ר לעיר (המחבר לא ציין את שמה בספר כלל) הנשלטת בידי שתי כנופיות יריבות, האוקראינים והאלבנים, ואם זה מזכיר למישהו את "יוג'ימבו" או "בעבור חופן דולרים" זה לא במקרה. לאחר שחילץ קשש משוד הבין ריצ'ר שהאיש שהציל, ואשתו, שקוע בבוץ גדול בהרבה וחייבים כספים למלווה בריבית מהכנופיה האלבנית, שהיו דרושים כדי לממן את הטיפולים של בתם החולה בסרטן. ריצ'ר מחליט לסייע להם, ואם זה אומר לפרק לגורמים את שתי הכנופיות ולחשוף קנוניית ריגול אז זה מה שזה אומר.
ריצ'ר הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף מיומן, הבקי בשיטת ה"שלוף - דרוך - תירה". בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. כשהוא בסכנה הוא לא מהסס. "הוא לחץ על ההדק. ראשו של הבחור התנפץ כמו אבטיח שנפל ארצה, והכדור יצא מצדה השני של הגולגולת וננעץ בתקרה ישר מעליו. האוויר התמלא בן רגע ברסס ורוד־ארגמן. מוות מוחי מיידי. מבולגן ומלכלך, אבל הכרחי, עם אצבע קשה על ההדק. הדרך הבטוחה היחידה. מוכחת רפואית" (עמוד 273).
חלק מהדיאלוגים נראים כאילו הועתקו מסרטים של ארנולד שוורצנגר ("קומנדו" במקרה הזה), אבל זה פשוט כיף לקרוא:
""החלק על זה שתצא מפה."
"מה איתו?"
"זה היה פייק ניוז."
ריצ'ר ירה בו במצח והשאיר אותו היכן שנפל" (עמוד 363).
דמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, אבל צ'יילד כותב מתח טוב באמת, כך שאי-אפשר שלא להתמכר. חבל שנגמר.
19 קוראים אהבו את הביקורת
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
