ביקורת ספרותית על In Ethiopia with a Mule מאת Dervla Murphy
ספר טוב

---

ספרי מסע אהובים עליי. מעניין לקרוא איך התרשמו נוסעים שביקרו במדינות שונות לפני מאה שנים או מאתיים שנים, כיצד חיו שם בעבר, התרבות, המנהגים, הנופים, החי והצומח. הנטייה היא כמובן לקרוא על מסעות במדינות שמעניינות אותנו. אתיופיה שנים רבות עניינה אותי ולצערי טרם הספקתי לבקר בה. מדינה מאוד הררית בחלקים גדולים שלה, מה ששמר על בידודם וייחודם התרבותי של קבוצות אתניות רבות, כל אחת עם המנהגים שלה, הלבוש שלה ואורך חייה הייחודי. העניין באתיופה גבר אף יותר עם העליה הגדולה מאתיופיה, העולים הביאו עמם את תרבותם ומנהגיהם ולמרות היותם יהודים שימרו רבים מן המסורות והמנהגים המקומיים. הבישול האתיופי טעים ביותר ואולי הבריא ביותר שיש. הם הביאו איתם סוגי תבלינים, קטניות ודגנים שלא ראינו עד כה, אפשר לציין במיוחד את דגן הטף המשמש להכנת האינג'רה הידועה. היא קצת מזכירה פיתה עירקית בצורתה, אך כאן נגמר הדמיון בניהם. חשוב לא לומר לאתיופים שה"פיתה" שלהם טעימה מאוד, הם נעלבים שמשווים אינג'רה לפיתה. האינג'רה מאוד בריאה והטף נחשב כמזון על, כמו כן אין הרגשת כבדות לאחר האכילה, הרגשה שמתלווה לאחר אכילת פיתות מקמח לבן או מלא. תנסו ותתמכרו. בעשר השנים האחרונות אני מבקר בשוק בפתח-תקווה מידי שבוע, אם לפני עשר שנים הייתה בשוק מכולת אתיופית אחת היום יש כנראה חמש עשרה לפחות ובנוסף שתי מסעדות אתיופיות.
המחברת ביקרה באתיופיה באמצע שנות השישים של המאה הקודמת ומסעה החל בחופי אריתריאה של היום ועד אדיס אבבה בירת אתיופיה, כל זאת במשך כשלשה וחצי חודשים. את המסע ערכה כשמתלווה אליה פרד כדי שיסחוב את הציוד שלה, היא הלכה ברגל את כל הדרך בממוצע של 25-30ק"מ ליום עם עצירות למנוחה של יום או יומיים בחלק מהמקומות. רוב המסלול שערכה הוא בשטח הררי כשהגבהים הממוצעים הם 2000-3000 מטר מעל פני הים. את האוכלוסיה שחיה בהרים מאפיינים עוני, דלות, הסתפקות במועט, חשדנות מצד אחד אבל גם הכנסת אורחים. רוב המקומות בהם ישנה המחברת נקראים טוקול, אלו ביקתות מחימר המכוסים ענפים, היא מתלוננת לרוב על הלכלוך והמזיקים הרבים, היא נעקצה לרוב כמעט בכל מקום ע"י פשפשים, יתושים ושאר מזיקים. נתקלה בצבועים, בבונים ונמרים בטבע.
המסע שלה ממש הזכיר לי מסע כומתה צבאי של שלשה חודשים. המחברת היא טיפוס קשוח ועמדה בכל האתגרים שניצבו לפניה, היא כתבה ספרי מסע רבים וחלקם נחשבים לטובים שבספרי המסע שנכתבו אי פעם. המחברת היא אירית במוצאה, אין לה הרבה חוש הומור והיא מתארת די ביובש את שחוותה ואת שראו עינייה. אייכות הכתיבה היא לא הצד החזק בסיפור, אבל מה שכתבה על את שראו עינייה סיפק אותי בהחלט והיה מלא עניין אם כי בחלקים מסויימים קצת חזר על עצמו. ככל הידוע לי לא תורגם אף ספר שלה לעברית. לפני כחמש שנים כתבה ספר על מסע בעזה ושנה אחריו על ישראל והשטחים, צריך להיות מעניין.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על In Ethiopia with a Mule