הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 בספטמבר, 2020
ע"י עודד
ע"י עודד
משתף ביקורת שכתב אבי:
אנגלית 2002; עברית 2006.
ג'יימס רולינס (נ' 1960). וטרינר במקצועו. השם הנו שם עט. כתב ספרים רבים גם בשמות עט אחרים. סופר מקצועי.
תרגם אריה חשביה (1931-2015). סופר (היסטוריה צבאית) ומתרגם פורה משפות שונות.
הספר הנו חלק מסדרה מרובת המשכים בשם כח סיגמה. הספר נשוא הרשימה הנו השני בסדרה. העובדה ש 7 מספרי הסדרה תורגמו לעברית, מצביעה שלספרי הסדרה הייתה הצלחה מסחרית מקומית. אני מניח, שהסדרה הייתה פופולרית גם באנגלית, אחרת לא היו מתרגמים אותה מלכתחילה.
הספר הופיע באנגלית ב 2005 ובעברית שנה מאוחר יותר. הוא הופיע בעברית שלוש שנים לאחר "הצופן". "הצופן" הופיע העברית באותה שנה בה הופיע באנגלית. "הצופן" נמכר מעל ל 80 מיליון עותקים במספר רב של שפות, והביא וסימן את פריחה בכתיבת ספרים מסוגת "המטמון". סוגת "המטמון" זכתה לפופולריות בעקבות הצלחת הספר "צופן דה וינצ'י". תחילה סברתי שהמחבר החליט לכתוב את הספר בעקבות ההצלחה של "צופן", ולא היא. שני הספרים הופיעו באותה שנה. סביר להניח שהמחבר החל במחקר להכנת הרקע לספר, שנה עד שנתיים, לפני הופעתו, ואי לכך סברתי הראשונה מוטעית.
גם את "מפת העצמות" ניתן לשייך לסוגת "המטמון" - סוגת המסתורין על רקע מאות השנים הראשונות של הנצרות וכתות וקבוצות נוצריות חריגות בימי הביניים, שמטרת הגיבורים הינה מציאת מטמון. סוגה "אחות", הנה סוגת "הבן האובד החוזר הביתה", שמיקה ולטרי הסופר הפיני מחברו של הספר 'שאנהת המצרי' הרבה לכתוב בה.
חבל שאני כבר מבוגר בשביל זה. רוצים לכתוב ספור ארוך עתיר עמודים בסוגה זו? אין קל מזה. כל שעליכם לעשות הוא ללמוד ולו ברפרוף את תולדות הנצרות בשנים הפורמטיביות בהן עסקה בוויכוחים רבים בדבר המהות האלוהית, במהות של ישו, ועוד ועוד, ועברה פילוגים גדולים וקטנים. עליכם לבחור בקבוצה חריגה חשובה או לא, להניח שחסידיה קיימים גם היום כקבוצה נסתרת, רצוי שתהא מרושעת ושרצונה הוא לשלוט בעולם. והרי לכם שלד של ספור. כל שנותר הוא להיות גרפומן ולכתוב ולכתוב ספר עב כרס. כמובן, באם הכותב רוצה שהספר יודפס שלא בממונו האישי, ושיהפוך לרב-מכר, רצוי שלכותב יהיה גם כשרון לספר ספור.
זה הספר היחיד, פרי מקלדתו של המחבר, שקראתי. הספר ארוך, 450 עמודים ברוטו. עושה רושם שהסופר כיוון אותו להפקה קולנועית, שכן הוא מתרחש במספר אתרים פוטוגניים: רומא, אלכסנדריה, אביניון, העולם מתחת למים, ועוד. כל קטע – מספר פרקים – מהווה סיפור בפני עצמו. הדמויות המרכזיות, חיוביות כמובן, מגלות יוזמה ותעוזה, אולם בסופו של הקטע הם נופלים מהפח אל הפחת, ולבסוף נחלצים ממנו, כמובן. בקטע הבא, הגלגל עושה סבוב דומה, עד הקטע האחרון – הפינלה. בשל כך, אין במחזור האחרון עימות בין הטובים לרעים, סתם עוד סבוב בגלגל. "זה יהיה סבוב אחרון במלחמת הטוב ברע." נו, צריך לסיים איך שהוא את הספור.
המחבר מנפח את הספר בהרצאות העוסקות בהיסטוריה של הנצרות ושל קבוצות חריגות בנצרות; בנושאים העוסקים בחומרים חריגים ואחרים. בנספח לספר המחבר מביא רשימת מקורות משניים בהם נעזר. זו תופעה חריגה ומבורכת.
הספר מקבל שלל המלצות: 'שבועון המוציאים לאור' - PUBLISHERS WEEKLY - שבועון המופיע בגלגולים שונים מעל ל 150 שנה, מצוטט על הגב האחורי של כריכת הספר נשוא הרשימה: "המכורים לדן בראון (מחבר "הצופן") יעמדו בתור כדי לקבל את המנה שהם זקוקים לה." נו טוב אני לא מכור ואיני אוהב לעמוד בתור.
הרשימה המופיעה כמתאבן בגב הכריכה ממליצה עליו כעל ספר מתח, והצדק עם ההמלצה, הגם שיש יותר מקורטוב של הגזמה בתואר שהיא מעניקה לו "קלסיקה מודרנית". לב טולסטוי הזהר! ג'יימס רולינס מאחוריך! הספר מומלץ לקריאה, במיוחד למי שנזקק למנוחה קלה מקריאה בספרי טולסטוי, דוסטוייבסקי וצ'כוב, לא עלינו.
הספר מותח. המכורים יקבלו את "מנת הסם" לה הם נזקקים. אולם, לטעמי הספר ארוך מידי. שלשלת האירועים מלאכותית. לרצונו, המחבר יכול היה להוסיף סיבובי גלגל, עוד אתר תיירותי, עוד הרצאה פסבדו מדעית.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת