ספר ביכורים שהייתי מגדירה כסביר, אם היה מדובר בסופרת ותיקה הייתי מצפה ליותר.
במרכז הספר רומן בנאלי למדי בין רומי לאדם. רומי היא מתמחה צעירה בתחום עריכת הדין ואדם הוא בעל חברת תרופות שהמשרד בו רומי עובדת מייצג אותו בתביעה שהוגשה נגדו.
בתחילת הספר, רומי ואדם נפגשים במועדון, רק לאחר ימים רומי ואדם מגלים שהם עומדים להיפגש במסגרת העבודה. התרשמותה הראשונית של רומי מאדם, אינה חיובית. היא רואה בו יהיר, עשיר ומפונק. בהמשך כפי שקורה בספרים רבים אחרים, היא מגלה בו עומק, רגישות ויכולת נתינה בלתי נדלית.
גם רומי וגם אדם, עברו בעברם סוג של טראומה שמונעת מהם להתחיל במערכת יחסים, אך בסופו של דבר, הם כן נכנסים למערכת יחסים ומשוחחים זה עם זו בעיקר באמצעות שירים.
למרות הניסיון להפיח בדמויות עומק, בעיקר על ידי חשיפת הטראומה של כל אחת מהן צעד אחר צעד, בסופו של דבר עומק לא היה.
את אותו מוסר השכל שהסופרת ניסתה להעביר לאורך כל הספר, הקורא יכול היה לקבל בצורה יותר טובה, מספר אחר שהסופרת בדברי הסיום שלה לקוראים, סיפרה שהיווה עבורה השראה והוא: האלכימאי.
למרות אכזבתי מחוסר העומק שבעלילה דמותו של אדם הצליחה לחדור יותר אל ליבי ולא פעם הצלחתי לראות אותו בדימיוני, יושב עם הגיטרה ונותן קולו בשיר. זה הסממן העיקרי שלו אשר הרטיט את ליבה של רומי ולפרקים גם את שלי.
לעומת זאת רומי אשר מכונה בפי אחיה הגדול והקרוב אליה ביותר: "תינוקת", אכן התנהגה לא פעם לאורך הספר כתינוקת ועצבנה אותי. פרט להתנהגותה, עצבנו אותי גם סצנות הסקס שלא פעם היו מפורטות יתר על המידה, לעיתים על חשבון עומק העלילה שכל כך חסר לי.
לכן ממליצה על הספר לקריאה אם כי בערבון מוגבל.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
