ביקורת ספרותית על מתנת כוכבים מאת ג'וג'ו מויס
ספר בסדר

---

קודם הכל אני רוצה להתחיל ולציין שאני אוהבת את הספרים של ג'וג'ו מויס. קראתי את רובם, ואני נהנית מהשילוב בין מר ומתוק, בין הרומנטיקה לבין הרגעים היותר עצובים. אני אוהבת את העובדה שהיא לא מייפה את המציאות, ולא מקלה על חיי הדמויות בספריה. אפשר למצוא בסופים שלה רגעים מרים שמשתלבים מצוין עם הרגעים המתוקים.
כמובן יש ספרים בהם היא מצליחה יותר וספרים בהם היא מצליחה פחות. בקשר למתנת הכוכבים, לדעתי כאן היא לא הצליחה להעביר את מה שרצתה.
אתחיל ואומר שהספר מתחיל טוב לדעתי. קל לאהוב את הדמויות, קל להתחבר לאישיות הקלילה שלהן. העובדה שההתחלה איטית יחסית לא הפריע לי כלל, מכיוון שאין לי שום בעיה עם התחלות יותר מפורטות וארוכות מהיותי חובבת מושבעת של ספרי פנטזיה. אהבתי לקרוא על חייהן של אליס ומרג'ורי, על חוויותיהן בתור ספרניות, על האנשים שיצא להן לפגוש בדרך.
הבעיה שלי התחילה כאשר הספר החל לפנות לכיוונים אחרים, ואף פעם לא עד הסוף. כל שביל נוסף שהתפצל מהעלילה הראשית, היה מעניין והיה רעיון טוב, אבל ג'וג'ו מויס התעלמה ממנו ברגע שנהיה מעניין. הרגיש לי שברגע שמויס התחילה רעיון כלשהו, או פיתוח דמות כזו או אחרת, זה נגמר כמה עמודים אחרי שזה התחיל, או שהיא פשוט לא המשיכה את קו המחשבה כלל ופשוט נטשה אותו בדרך. הספר הזה בכללותו, הרגיש לי כמלא פוטנציאל להיות מעולה. גם כששמעתי שהוא הולך לצאת, כשג'וג'ו מויס סיפרה שהספר הבא שלה הולך להיות על ספרניות באמריקה הדרומית מעבירות ספרים על גבי סוסים לאנשים, התלהבתי. חיכיתי לו בקוצר רוח, אבל לצערי התאכזבתי לגמרי. הספר היה שטוח מאוד עבורי. הוא היה יכול לגעת בכל כך הרבה נושאים חשובים, להיות כל כך מתקדם וחדשני, אבל במקום זאת היא בחרה ללכת למקום הבטוח, ופשוט לספר סיפור אהבה פשוט לגמרי (במיוחד כשהזוג הראשי היה די משעמם ולא מספיק מפותח). עכשיו, אין לי שום בעיה עם ספרים שזו כל המהות בהם, אך ספציפית בספר הזה ציפיתי לקבל יותר, במיוחד כשאני מכירה את הסופרת ואת הספרים האחרים שהיא כבר כתבה שכן אהבתי.
עכשיו אני אדבר קצת על ספויילרים לספר, כך שמי שלא רוצה לגלות מה קורה לקראת הסוף, שיעצור את הקריאה של הביקורת כאן :)
...
...
...
קודם כל, אני רוצה להתחיל באכזבה הגדולה ביותר שלי מהספר. מרג'ורי. היא הייתה עבורי הדמות המעניינת ביותר. אהבתי לקרוא מנקודת המבט שלה, בתור הדמות הקשוחה והחזקה שהיא. אהבתי את העובדה שיש לה בן זוג אבל היא בוחרת לא להתחתן למרות התקופה. אהבתי את העובדה שהיא לא רצתה ילדים. אהבתי כיצד היא מחשיבה את החופש שלה כדבר החשוב ביותר. ואז מה קרה? היא נכנסה להיריון והתחתנה כמובן. למה?
אני לא אומרת שזה דבר רע לרצות, בכלל לא, אבל בהתאם לדמות שכתבה ג'וג'ו מויס הדבר לא מסתדר בכלל. אנשים משנים דעות כמובן, אבל מרג'ורי? זה הרגיש לי כל כך חסר התאמה לדמות שכבר הכרתי, שהתאכזבתי מאוד. למה סופרים מרגישים שהם חייבים לחתן כל דמות, לגרום לכל אחת להקים משפחה? כל אחד שונה, וזה מעולה לייצג בספר שלך אנשים מכל הסוגים. תגוונו קצת! קיוויתי שזה יהיה המצב אצל מרג'ורי, אבל מסתבר שלא.
דבר שני, בעלה של אליס. כאן זה שוב נוגע לעובדה שג'וג'ו מויס נוטשת קו עלילה מעניין, ברגע שהוא הופך להיות מעניין. אני לא יודעת למה היא לא פיתחה אותו עד הסוף. היה יכול להיות פה רעיון גאוני. היו יכולים להיות כאן המון כיוונים שונים בהם היא הייתה יכולה לקחת את הבעיה של הזוג ולנסות להבין מה השורש שלה. למה בעלה של אליס לא מוכן לשכב איתה? האם זה קשור אליו? האם אליה? האם זה נובע מהדעות שהשריש בו אביו בילדותו? היה יכול להיות כאן משהו מעבר, אבל במקום זאת מויס בחרה להפוך את זה לדבר קומי בסוף הספר ולהתעלם מהסוגיה לחלוטין.
דבר שלישי, הסוף. הוא היה כל כך מהיר שכמעט לא שמתי לב שהוא קרה. לדעתי הוא היה צריך להיות יותר מפורט והרבה יותר ארוך ממה שקיבלנו. המשפט היה זריז, הרעיון עם הבנות שהעידו נגד אביהן הופלג במיידי ולא פותח כלל (!!!) והאפילוג היה הדבר הכי סוכרתי שקראתי בחיי. כל אחת מן הדמויות קיבלה את רצונה, כל אחת הגשימה את חלומה והכל יופי טופי וקשתות בענן. באמת, ג'וג'ו, ממך ציפיתי ליותר. איפה המרירות שאני רגילה לקבל בסופים שלך? איפה ההשלכות לפעולות של הדמויות? איפה האמת לאמיתה? במציאות לא כולם מצליחים, לא כל החלומות מתגשמים. לא תמיד הטובים מנצחים ולא תמיד הרעים מפסידים. אחרי הסוף הזה הייתי צריכה לקחת מנת אינסולין.
אז בקיצור, אחרי הביקורות הארוכה עד מאוד הזו, ומי שקרא הכל כל הכבוד לו ותודה :)
זה לא הספר הכי טוב של ג'וג'ו מויס, אפילו אולי אגיד שזה הספר הכי פחות טוב שלה לדעתי, אבל אם אתם מעריצים שלה וקראתם את כל הספרים עד כה, שווה לכם לנסות בעצמכם את הספר. אולי הדעה שלכם תהיה שונה משלי. גם אני רוצה לציין שזה לא ספר גרוע. אני נהניתי מהחצי הראשון שלו. חשבתי שהוא היה נחמד. מה שאכזב אותי היה החצי השני והסוף המהיר והמתוק מדי.
אם אתם מחפשים ספר אחר של ג'וג'ו מויס, הייתי ממליצה להתחיל כמובן עם, ללכת בדרכך, אחד פלוס אחד (שעד היום עשוי להיות הספר שהכי אהבתי שלה) ומכתב אחרון ופרידה.

» ביקורות נוספות של mirabella
» ביקורות נוספות על מתנת כוכבים