Fabrizio הוא שם איטלקי שבא ממקור לטיני ומשמעותו :אומן. הגיבור הראשי של ספר זה הוא אומן החיים. ישר, טוב –לב, שלא חושב כמעט על עצמו, נוח להתרשם ויפה תואר. מעל לכל הוא חי את חייו כך, שיהיו ראויים לחיות אותם, מלאי עוצמה, רוח חופשית והרפתקנות. כפרי מלאכתו של פסל או צייר אוונגרדי,תולדות ימיו בעולם הזה הם יצירה חסרת סדר וקווים ברורים לכאורה, אך היא מלאת חן ואופי.
חולם בהקיץ על מעשי גבורה, הוא נוהג באומץ ונחישות המהולים ברוח נעורים רעננה. בהשפעת אמו, שזכרה עדיין את ימי כניסת נפוליאון למילנו, הוא עוטה על עצמו מדי צבא, עוזב את לומברדיה מולדתו ושם פעמיו אל ווטרלו הרחוקה –בה מתחולל הקרב המאסף של בונפרטה הנערץ עליו.
תקופת נפוליאון באיטליה של אותם הימים, נתפסה כעידן של חופש זמני, אידאליזם וליברליזם שתמו להם ברגע שהקיסר מבשר המהפכה הוכה בקרב האחרון. אז מתחילים ימי הרה – אקציה בחסות כח אוסטרי מלוכני כובש שחוזר לשלוט בחלקים נרחבים של ארץ המגף. נסיכים עריצים שחזרו למשול במדינותיהם הקטנטנות רודפים את הליברלים ובעלי המחשבה החופשית ומוציאים אותם להורג. כך, פבריציו שלנו הופך לעבריין במדינתו ולשנוא על אביו(בספק) ואחיו הבכור שלא יהססו אף להסגירו לשלטונות. אמו ובעיקר דודתו ג'ינה מספקים לו תמיכה וכך הוא מוצא עצמו בפרמה הנשלטת על ידי רודן אינפנטילי המנסה להידמות בצורה מגוחכת ללואי ה-XIV, מלך השמש.
הספר מהווה ביקורת נוקבת על הלכי הרוח של התקופה הפוסט – נפוליאונית האכזרית והתנהלות בני האצולה (שפבריציו עצמו השתייך אליה) השקועה במשחקי חצר ואגו ציניים ומלוכלכים.
סטנדאל עצמו היה קצין בצבאו של בונפרטה, גם הוא הסתכסך עם אביו(ועקב כך סירב להשתמש בשמו המקורי אנרי בייל). במידת-מה קיימת אנלוגיה בין גורלו של סטנדאל לזה של פבריציו דל- דונגו הצעיר. סטנדאל העריץ את איטליה שהייתה מפוצלת לנסיכויות ומדינונות רבות ואת האיטלקים שהיו חסרים את אותה תודעה לאומית והתנשאות שכה אפיינה את הצרפתים. בנוסף, הייתה בהם, באיטלקים תשוקה אמתית באהבה, בשנאה ובחיים בכלל, המשולבת עם קלילות. ככלל סטנדאל העדיף את איטליה על צרפת, מולדתו שבעקבות "מונרכיית יולי" של 1830, בה עלו לשלטון עסקנים, בנקאים וסוחרים הפכה למקום שבו הכול סובב באופן ציני סביב מעמד ורווח אישי. אפילו על מצבתו ציווה לכתוב באיטלקית!
מעל לכל 'מנזר פרמה' הוא סיפור אהבה נפלא. לאחר שהפך לפושע בארצו נאלץ פבריציו לחיות תחת שמות בדויים ואף הפך לכומר. הדבר לא הפריע לו להיות מעורב באין ספור פרשיות אהבהבים עם בנות ממעמדות שונים בכל רחבי איטליה שבעקבות אחת מהן הואשם ברצח ונכלא. אלא שדווקא אז הכתה בפבריציו אהבה אמתית לקלליה היפה- בתו של איש שהיה אחראי לשמירתו במאסר- איש ציני, רודף מעמד ובצע. אהבתם כנה, חזקה ומתוארת בכישרון רב על ידי סטנדאל, אך היא מסבכת את שניהם במערבולת של רגשות סותרים ובאה אל מימושה באופן חלקי עד שמגיעה אל סופה הטרגי. הדוכסית ג'ינה סנסוורינה – דודתו מאוהבת בו בעצמה ומגלה תושייה, אומץ ומסירות נפש להציל את פבריציו, בייחוד כשהיא יודעת שהוא אוהב מישהי אחרת.
סטנדאל יודע לתאר ביד אומן דמות מורכבת ורב צדדית כשם שהוא יודע לתאר יופי נשי ותשוקה.
הספר 'מנזר פרמה' זכה לתגובות אוהדת של אנשי רוח כמו בלזק וניטשה שזה היה הרומן האהוב עליו והסופר האיטלקי קאלווינו אף הגדיר אותו כ"רומן היפה בעולם".
זהי אכן יצירה מרתקת שמשלבת הרפתקאות, סאטירה, הומור, תשוקה ואהבה בפרספקטיבה היסטורית ותקופתית. גם אחרית הדבר מאת לנה שילוני היא פנינה אמתית. עם זאת לא יכולתי להתעלם מן העובדה שיש בה יותר מדי מילים, תיאורים יש שיאמרו מיותרים ובכלל מדי פעם הספר הרגיש מייגע. אני התחלתי ליהנות ממנו הרבה אחרי שעברתי את עמוד 100. יצא לי לשוחח עם כמה אנשים שזנחו אותו בשלבים כאלה ואחרים כי לא צלחו את החלקים היותר משעממים שלו. והם לא מעטים יחסית לספר בן 390 עמודים
( הוצאת כרמל, תרגום: אירית עקרבי). משום כך אני מעניק לו בין שלושה וחצי לארבעה כוכבים.
אגב סטנדאל, שהיה מעריץ מושבע של שייקספיר מסיים אותו בהקדשה "To the happy few" הלקוח במקור ממחזה של האחרון "הנרי הרביעי".. אולי זה לאותם FEW שהצליחו לסיים אותו...
