ביקורת ספרותית על שיק פריז מאת עיינה פרידמן
ספר בסדר

---

הסיפור מורכב מפרקים המהווים תחנות חיים של דניאלה ומיצגים את הדור השני לניצולי השואה.

דניאלה דעתנית, עצמאית, אוצרת ואומנית ברוחה ובנפשה. נשואה לאריאל כירורג ואם לשתי בנות בוגרות.

פרקי הספר נעים בין עבר להווה על פני כשבעים שנה, בשילוב אירועים שאירעו בארץ באתה תקופה. לתוך ההווה מזדחלים להם זיכרונות מהשואה, מבית ההורים, מהילדות ומערכות היחסים בתוך המשפחה.

לאחר שנים רבות שדניאלה עסקה בהוראה וגידול בנותיה, היא החליטה להקדיש את שארית שנותיה לעצמה וכיצד הגשימה מטרה זו?

דניאלה החליטה לנטוש את ההוראה ולהתרכז באומנות, ואפילו מצאה עבודה במוזיאון ישראל, משרה שהעניקה לה הזדמנות להכיר מקרוב יוצרים למיניהם.

כדור שני לניצולי השואה היא ירשה התנהגויות מהוריה כמו: הפחד ממחסור, חרדה ולחץ נפשי לרוב. דניאלה גדלה בבית עם חינוך קפדני, עם האם מירנדה הדאגנית, ואב נינוח שתמיד ריכך מעט את הקשיים שהאם הערימה. קשר מיוחד מאוד היה לדניאלה עם ארנקה-אחותה של האם, ששרדה את ברגן בלזן וסיפור חייה לא היה פשוט כלל וכלל.

הדמויות המאכלסות את תחנות החיים בספר מגוונות וססגוניות, וסיפורם העניק לכותבת את אותה תחושת שליחות כבת לדור שני לשואה.

הכתיבה טובה וקולחת ולדעתי ירתק את הדור שנולד במחצית המאה הקודמת.

למה קוראים לספר "שיק פריז" – תקראו את הפרק המתחיל בעמוד 133...

בשורה התחתונה: לזכור ולהזכיר.

לי יניני

אוריון הוצאת ספרים, פרוזה מקור, 179 עמודים, 2020

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שיק פריז