ביקורת ספרותית על הגיבורים שלי - ארבע הרצאות תנ"כיות מאת יאיר לפיד
ספר בסדר

---

מהקריאה בספרו "הגיבורים שלי" (ידיעות ספרים, 2008) מאת יאיר לפיד נותרתי בתחושה שהמחבר ניסה "לעשות מאיר שלו". הספר הוא עיבוד של ארבע הרצאות שנשא בשעתו לפיד על גיבוריו מהתנ"ך, ומאחר ולפיד הוא כותב מוכשר, הן כתובות באופן בהיר וקולח. גם ניסיונו להציג את התנ"ך וגיבוריו באור עכשווי, כפי שעשה מאיר שלו בספרו המצוין "תנ"ך עכשיו" הוא מבורך. הדבר היפה בתנ"ך הוא לא רק היותו מקור מאוד ראשוני וקמאי לרוב הסיפורים המוכרים לנו, וגם לא בכך שמי שרוצה ימצא דרך להציג כל טקסט תנ"כי בצורה הרצויה לו. הדבר היפה באמת בתנ"ך הוא שאנשים היו ונשארו בעצם אותו הדבר. בשעת משבר ומצוקה הם בני אדם בצלם אלוהים, ובשאר הזמן הם כמו חיות, שורדים ועושים לביתם, מרפדים את הקן כמו עוף השמים ובהמת השדה.

אבל מה, בעוד שהפרשנות של לפיד מקורית (משה שמחפש לרצות את התחליף אב שמצא בדמות אלוהים, יעקב הפרנואיד, אברהם אבינו המנוכר והסוציומט) היא אפעס, לא משכנעת, ובחלק מהמקרים יושבת על יסודות לא יציבים, בלשון המעטה. סיפור יעקב הוא דוגמה בולטת. איני אדם דתי, אבל את התנ"ך קראתי גם קראתי ולא ברור לי כיצד הבין לפיד כי יעקב אבינו אהב יותר את לאה מאשר את רחל. מאיר שלו מספר את סיפור אהבת יעקב ורחל כסיפור של אהבה גדולה, אולי סיפור האהבה היפה ביותר בתנ"ך,שניתן לסכם בפסוק שהוא גורס שהוא היפה ביותר בתנ"ך "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כט, פסוק כ'). הטוויסטים שלא יביישו טלנובלה ארגנטינאית על ספידים (הבן דוד מבקש להתחתן עם הבת הצעירה והיפה, ואביה התחמן כופה עליו ראשית להינשא לבכירה, אחרי שיעקב עבד בעבור אהובתו שבע שנים קשות וארוכות), הטקסט היפיפייה והעשיר, העוצמות של האהבה (שלא לדבר על ההסכמה בין הפרשנים על כך שרחל היתה אהובת לבו), והנה בא יאיר לפיד ואומר, שמעו, האמת היא שהאהבה הגדולה היתה בין יעקב ללאה. 

גם את סיפור המנהיגות האדיר של משה, גדול מנהיגי התנ"ך (שרק דוד המלך נותן לו פייט) הוא מפספס. בני ישראל, כתב לפיד, נדדו במדבר ארבעים שנים. "זה מסע של עם, אבל לא פחות, זה מסע של אדם. זה מסע של מנהיגות לגמרי חד פעמית, גם צבאית וגם אזרחית, גם דתית וגם פילוסופית. משה מוביל אותם למלחמות עם האדומי, עם סיחון האמורי, עם עוג מלך בשן, הוא ממנה שופטים ועובר את המגיפה, הוא מונע ממש בגופו ובכריזמה האישית שלו את המשיכה שלהם אל אלוהי מדיין, הוא מחוקק מערכת שלמה של חוקי דת ומדינה, הוא ממנה את אלעזר לכהן גדול, והוא אפילו עושה את מה שפוליטיקאים ישראלים הכי שונאים לעשות ומכשיר לעצמו יורש – את יהושע" (עמוד 80). אז במקום לעסוק בדרמה הזו אתה מספר על יחסיו של בן שגדל במשפחת אומנה עם תחליף אב שהוא האל הכל יכול? כנראה זה עניין של טעם. 

הפרק על שאול ושמואל דווקא מעניין בהקשרים של המתחים בין דת ומדינה וכן בהקשרים של מאבקים פוליטיים בין המלך החדש לכוהן הדת הוותיק שמשל בעם לפניו. שאול המלך היה תמיר ואמיץ לב, אבל הסופר המקראי וכמובן גם שמואל הנביא לא ממש אהבו אותו. הוא נטה למצבי רוח והיה רחמן לאכזרים (לא הרג את אגג מלך עמלק) ואכזר לרחמנים (טבח בכוהנים אשר בנוב משום שסייעו לדוד כשברח ממנו). אבל דווקא התחלת דרכו, של מי שיצא לחפש אתונות ומצא מלוכה, הייתה מבטיחה מאוד.
כשעלה נחש העמוני עם צבא על העיר יבש גלעד,גייס שאול מיד צבא ויצא למלחמה. לקריאתו נענו שלוש מאות ושלושים אלף איש. "ושאול מפצל אותם לשלושה ראשים, עולה על יבש גלעד במתקפת פתע השכם בבוקר, ומחסל את העמונים כמעט עד האחרון" (עמוד 112). שאול הקפיד לתת לשמואל, שהתעלם ממנו, קרדיט על המהלך וראה בו חלק מהשלטון. אך שמואל, אף שמשח אותו שוב למלך לאחר מכן החל מיד לחתור תחתיו. הפרק הנ"ל כתוב היטב ומהנה ומעניין לקריאה. 

מנגד נשאלת השאלה איפה דוד, אחד מבכירי מפקדי צבאו של שאול, חתנו וכן יורשו המיועד. התשובה היא שהוא מוזכר מעט מאוד. אז כן, יש איזו שורה על זה שכאשר שאול רדף אחר דוד הוא נמלט ללמקדשו של אחימלך הכהן בעיר נוב. לדוד, כתב לפיד, אין נשק, והוא שאל את אחימלך "אם יש לו איזה חרב או חנית לתת לו, ואז כמו במערבון טוב, כשהאקדוחן חוזר העירה ובעל ה"סלון" מוציא מאחורי הדלפק את הקופסה של האקדחים שהוא שמר לו, אחימלך אומר בוא אחרי" (עמוד 123), ונותן לו את החרב האדירה של גליית "שאותו הרג דוד כמה שנים קודם" (עמוד 124). זהו? זה מה שיש לספר על דוד וגליית, מהאירועים האפיים בתקופת שאול?

למרות כל הטענות, נהניתי מהקריאה. בהחלט אפשר. לא חייבים להסכים עם הסופר המקראי, או עם הפרשנות החדשה של לפיד, בכדי להודות שהסיפור עובד. הטקסט המכונן של האנושות בכלל והעם היהודי בפרט נשאר מסמך מרתק שתופס את הקורא בעוצמה רבה, וכך גם ספרים כתובים היטב שמנסים להנגיש לנו אותו ולחברו לזמננו אנו.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הגיבורים שלי - ארבע הרצאות תנ"כיות