אני מתבונן במקלדת.
פשוט מתבונן ותוהה מאיפה להתחיל.
פשוט וואו.
אנחנו מדברים פה על התקופה הכי זוועתית בהיסטוריה.
לא שאני מבין גדול בהיסטוריה, אבל מלחמת העולם השניה.
אז זה ספר קצת קשה.
אבל הוא מיוחד.
הוא מדהים.
הוא פנומנלי.
הוא מזכיר לי הרצאה שהייתי בה לפני פחות משנה במכינה קדם צבאית,
המרצה היה עם רועי קליין בקרב בבינת ג'בייל, שמה שמעתי על הקרבה פנומנלית.
על אנשים שסיכנו את חייהם לטובת חייהם של אחרים.
והספר הזה הוא בדיוק זה.
דווקא בתקופה הכי נוראית בעולם!
דווקא שם רובין גיבורת הספר מוצאת את האומץ והתעוזה לעזור לאחרים.
(*בהמשך הביקורת יש מעט ספוילרים**)
ושרלוט, ילדה כל כך קטנה, אבל כל כך בוגרת.
כל הספר בנוי על "אנשים טובים באמצע הדרך".
וזה כל כך כיף וממלא את הלב לקרוא על אנשים כאלה. על בעל המפעל,
גרמני שסיכן את חייו למען רובין, ועל חברה שלה? הקריבה את חייה בשביל מישהי שהכירה... כמה זמן כבר היא הכירה אותה?

ומה שכל כך יפה כאן זה שיש אנשים כאלה בעולם האמיתי.
זה מה שכל כך יפה מבחינתי.
לראות את האנשים האלה שכל כך מלאים בטוב ובאלטרואיזם.
אם זה בספר, אם זה כשאני מטייל באמצע המדבר ואנשים שרואים אותי פשוט דואגים לי לכל צורכיי מבלי להכיר אותי או כשאני פשוט לובש מדים.
תמיד ניתן לראות את אותם אנשים טובים באמצע הדרך.
והספר הזה מבחינתי הוא איזושהי נקודה לנסות להיות קצת כזה אדם. קצת רובין. קצת שרלוט.

1984!
זה ספר! מספרים האלה שאני שמח שקראתי אותם ושאני לא נמנה עם קבוצת האנשים שעדיין לא קראו.

מכיל ספויילרים
הספר מדבר על דיסטופיה מוחלטת.
עולם שבו מחליטים על מה אתה חושב, עולם שבו בוחנים אותך בכל רגע, בכל תנועה.
"גיבור" הסיפור הוא וינסטון, אדם שמחליט למרוד במשטרת המחשבות. וינסטון מתאהב, עושה דבר אסור לחלוטין שהרי אין אהבה מלבד אהבה למפלגה. הוא שונא את המפלגה שנאה של ממש. בסופו של דבר הוא נתפס בעוון בגידה.
אני מחלק את הספר לשני חלקים. החלק הראשון הוא לפני שוינסטון נתפס והחלק השני הוא אחרי זה.
מאותו רגע, אני חושב שהספר הפך למעניין פי כמה וכמה. הספר מכיל שאלות פילוסופיות מעניינות מאוד. המפלגה שולטת במוח של האזרחים, היא שולטת במה שיחשבו על העבר. בחקירה החוקר מדבר עם וינסטון על קיום העבר. על כך שאם העבר קיים רק בזיכרון והמפלגה שולטת על זיכרון העבר בכך שהיא משנה את סיפורי העבר, מה הופך את העבר לאחרת ממה שהמפלגה מספרת שהוא?
הקטע הכי פסיכי בשליטת המחשבות, זהו שינוי השפה. המפלגה מעלימה מילים המכילים כפירה.
כך לא ניתן לבטא בכלל מילים נגד רצון המפלגה כי הם לא קיימים בשפה. "רצון חופשי", דמוקרטיה"," מרד" וכו... כנראה שכל מה שאפשר להגיד על זה מסתכם ב"חושבפשע"
המפלגה משפיעה על החשיבה ברמה כל כך קשה כך שהלוגיקה נעלמת. וינסטון כותב ביומנו שהאקסיומה הראשונית היא ש 2+2=4 ומכך ניתן להסיק את כל שאר הדברים. אבל לא לעולם חוסן...
וינסטון עובר שטיפת מוח קשה, סדרת עינויים שמטרתה לגרום לו לאהוב את האח הגדול, להיות נאמן למפלגה. מה יהיה בסוף? חושני שאין לי בשורות טובות.
הספר מהווה תמרור הזהרה מפני המשטר הטוטליטרי ומותח כלפיו ביקורת קשה.
מבחינתי זהו ספר שכל אדם חייב לקרוא.
הספר הבא שאני ממש רוצה לקרוא הוא "עולם חדש ומופלא", שגם הוא מדבר על דיסטופיה.
אני חושב שכדאי לכם לבדוק גם אותו, שמעתי עליו רק דברים טובים.