ספר מדע בדיוני יצירתי ומרתק בעל טון ייחודי.
בספר זה, פיליפ ק. דיק חוקר התמכרויות לסמים באופן מורכב ומעניין. בסוף הספר הוא מציין שהספר נכתב בהשראת חברים שהיו לו וחוויות שעבר והדבר בהחלט מורגש בטקסט. בעוד הרבה יצירות בנושא מציגות סמים כנטולי כל חסרונות או כמעשה ידיו של השטן שרק מטומטמים ישתמשו בו, ב"סורק אפלה" דיק מצייר תמונה מורכבת יותר, ואת הדמויות כמאונשות יותר ובעלות עצמאיות. כפי שהוא כותב, רבים מהם בחרו לצרוך סמים ובאותה נשימה הסתכלו אולי יותר מדיי בתמימות על ההשלכות של זה בטווח הרחוק. בנוסף, הוא גם מתבונן בתמונה החברתית הגדולה יותר והגורמים הסביבתיים שמתחזקים את מעגל הצריכה בסמים. היכולת של הספר להציג גם יחד את הסכנות והמשיכה הפוטנציאלית של סמים, למתוח ביקורת ובאותה עת לא להביע עמדה מפורשת, ולא להציג את המציאות דרך פילטר שחור-לבן, היא בהחלט מרשימה.
היבט נוסף שאשבח בספר הוא היכולת של דיק למקם אותנו בהלך הרוח של הדמות הראשית. כיאה לספר הכולל עיסוק בסמים, הוא כולל גם קטעי ותחושות פארנויה. עם קריאת הספר, שמסופר בגוף ראשון, מצאתי את עצמי בהתחלה בטוחה בגרסת האירועים שהוצגה מולי רק כדי שאט-אט אתחיל לפקפק יותר ויותר באמינות המספר וכוונותיהם של סובביו.
ולבסוף, כמו כל ספר מדע בדיוני טוב, "סורק אפלה" מציג עולם מיוחד וזר הכולל בתוכו רעיונות יצרתיים ומעניינים, מספר נקודות למחשבה ואפילו תפניות טובות.
ללא ספק חוויה מהפנטת שאמליץ עליה לכל מי שאוהב את פיליפ ק. דיק, מדע בדיוני או ספרים סוריאליסטים.
ולמי שנהנה מהספר או פחות נהנה מקריאה אמליץ גם על הסרט שעם סגנון אנימציה מיוחד שנקרא "רוטוסקופינג" מצליח (על אף שהוא מקצר כמה קטעים ומשלב מספר דמויות ומקרים) להעביר את אותה תחושה בהחלט למקם אותך בראש של מסומם מותקף בהזיות.

פיליפ ק. דיק מחבר "בלייד ראנר" המופתי בז'אנר המדע בדיוני "זיכרון גורלי" המשובח שגם זכה לעיבוד קולנועי מעולה וכמובן "דו''ח מיוחד" של שפילברג וספרים נוספים שעובדו לסרטים פחות מוערכים קולנועית אך מבחינה ספרותית זכו לתהודה רבה מאד בעולם האקדמי/ ספרותי/ קולנועי.

בספר "סורק אפלה" חוזר פיליפ ק. דיק להתעסק עם נושאים שאינם תלושים מהמציאות כפי שהוא בווירטואוזיות ידע להעביר במעטפת של עולם עתידני.
כמו סופרים רבים וטובים ק. דיק לא התרחק מהמציאות, ההיפך הוא הנכון. הוא כתב על העולם שהוא מכיר הכי טוב, עולם הסמים והתמודדות הפסיכולוגית עם זה וגם כמובן מצביע דרך העיניים האלה על בעיות חברתיות אמתיות שמצא להם מקום בז'אנר המדע בדיוני.

לי יצא לראות כמה ראיונות עם הסופר והוא לקח מאד ברצינות את עבודתו כסופר והקדיש לכך לא מעט מחייו וגם מדמיונו ומהידע העשיר והמקיף שלו על טכנולוגיה, ספרות פילוסופיה והצליח להעביר תמונה קודרת אך מאד ריאליסטית על ההשלכות הרות הגורל בחיינו.
ב"סורק אפלה" כמו ספרים אחרים שהוא כתב התימות העיקריות שמעסיקות אותו וזאת גם ניתן ללמוד ולהבין גם מהאדפטציות הקולנועית המרכזיות שצוינו בתחילת הביקורת ליצירותיו השונות הם תימות כמו: משבר זהות, על הסכנות בשימוש קבוע בסמים על תופעות כמו פארנויה. גיבוריו הם ייחודיים בגלל שהם סובלים מבעיה של זהות כפולה. "סורק אפלה" הוא ספר מיוחד שתרגומו העברי אולי מקשה על הקריאה אך בהחלט מעביר את החוויות של ג'אנקי שבמסגרת התפקיד כשוטר סמוי, כבוב ארקטור הופך למכור לסם שנקרא "מוות" וחובר לחבורה ביזארית של ג'אנקים במטרה לאתר את הסוחרים הגדולים.

במציאות של הספר "סורק אפלה" בוב ארקטור מביט על העולם בצבעים של שחור ולבן, הוא שומר חוק שמנסה להילחם בנגע הסמים הפושה ברחבי העיר אך נופל באותה מידה כקורבן של שיטפון הסמים. הדבר המעניין ושהופך להיות יותר ביזארי בספר זה מהרגע שבוב מקבל משימה לעקוב אחרי עצמו, הוא הופך להיות החשוד העיקרי, כאן בעצם הנרטיב של הספר מקבל טוויסט ומתווספים רבדים פסיכולוגיים, פילוסופיים מעניינים בכל מה שקשור בשימוש סמים לאורך זמן והנזק שנגרם כתוצאה מכך ואולי גם בעיה של דור שלם שלקח את ההתנסות הזו צעד אחד יותר מדי.

בהתחשב בתקופות שפיליפ ק.דיק כתב את הרומן הזה וספרים אחרים וגם החוויות האישיות שלו שנמצאות תמיד ברוח היצירות שלו, וכך גם יוצרות מידה רבה של אמינות למהלכים הנרטיבים וגם לבעיות שהדמויות שלו חוות.
כשדמותו של בוב מתפצלת הוא מבין שמשהו מת, נעלם מחייו, הוא הולך לאיבוד בין הזהות הבדויה שלו לזהות האמיתית שלו שנעלמת עם התקדמות העלילה העולם של שחור לבן מיטשטש בוב מטייל יותר ויותר בשטח האפור של המציאות, בדרך הוא עד לנזקים נוספים ופאטליים לדמויות השונות שמקיפות אותו ורואה את המחיר שהשימוש בסם גובה ממנו.
השילוב של קטעים בגרמנית שפתאום צצים ברומן וכל מיני תיאורים מעורפלים ודיאלוגים תלושים שואבים את הקורא לעולם המבולבל והקודר והמצומצם מאד של בוב, שחווה בדידות עמוקה מול החוויה הקשה, והתדרדרות המתמשכת בשימוש בסם "מוות". כמו ב"בלייד ראנר" וגם ב"זיכרון גורלי" וגם ב"דו''ח מיוחד" הגיבור צריך להוכיח את חפותו ואולי יזכה לגאולה המיוחלת.
זהו סיפור משל על אנשים שמאבדים את הרגישות שלהם ואת הרגשות שלהם כשהם תלויים בטכנולוגיה בשביל לטשטש את זהותם האמתית כמו חליפת המערבל זהות בשביל שלא תיחשף זהותו של השוטר הסמוי. הסימבוליקה העתידנית הזו משקפת הרבה על העידן של ימנו ואפילו רלוונטי יותר מתמיד.

אני מודה שקראתי את הספר פעמיים בפעם הראשונה לפני המפגש שלי עם עולם הסמים והיה לי קשה לעיכול הספר הזה, בקושי שרדתי אותו והוא די זרק אותי באופן שנראה לי פחות קומניקטיבי אך ידעתי שיש בו משהו מיוחד, משהו שונה משאר הספרים שיצא לי לקרוא, אז השארתי אותו על המדף וכמה שנים מאוחר יותר אחרי שלמדתי דבר או שניים על עולם הסמים חזרתי לקרוא אותו בפעם השנייה במבט בוגר יותר, מיומן יותר בקריאה רוחבית ומעמיקה והאמת היא שהספר הזה שאב אותי, הצחיק אותי לא במובן ההיסטרי אלה בחיוך מריר- אירוני קטן כזה, הספר הצליח אפילו לרגש אותי ולגרום לי לצביטה קטנה בלב.

כשראיתי את הגרסה הקולנועית המעניינת של "סורק אפלה" כמו עם הספר בפעם הראשונה הייתי ברגשות מעורבים אך בפעם השנייה לא רק שהערכתי מחדש את העיבוד הזה כעיבוד מצוין שמצליח בעיניי להעביר את התמצית, הגרעין הרעיוני וגם הדרמטי של הספר אלה גם לתאר בצורה מרגשת עד לכדי דמעה שנפלה לי בסוף הצפייה וההבנה העמוקה שגם אליה מגיע הגיבור, אך הוא כלוא בתוך עצמו ולכן כואב לי ובא לי להושיט יד, בא לי להגיד שאני מבין אותו בא לי להגיד שאני עכשיו מבין כמה בוב הוא לא סתם ג'אנקי הוא למען האמת הרבה יותר מזה, אך באותה מידה גם כל כך חסר אונים.
אני ממליץ לחובבי הז'אנר את הספר הזה ובמיוחד לאנשים שיש להם קצת יותר חיבור לעולם הסמים וכמובן גישה וסבלנות לסיפורת מסוג אחר. כי לדעתי הספר יכנס לכם לעור וכך גם הסרט ויגרום לכם לחשוב הרבה אחרי הנקודה האחרונה בספר.

מה נאמר ומה נגיד... ק.דיק ליום כיפור זה אוכסימורון. ואולי דווקא לא. כל פשעי האנושות בכריכה אחת רכה כתזכורת מיוחדת למה שאסור לעשות, מה שלא מומלץ לעשות ומה שלא כדאי לעשות בצמתי הבחירה בחיינו. לא של-ק.דיק עצמו זה עזר, אבל ניחא. גם רוב האבות שמטיפים לבניהם שלא לחזור על טעויותיהם-שלהם (של האבות), אלה עם הגרם וחצי אינטליגנציה, יודעים שכל זה חסר תכלית כי זוהי בדיוק תמצית החיים: נישגה וניפול ואח"כ נבקש סליחה ביום הכיפורים... עד כאן הציניות בקטנה.

ככה יצא, עקב בצד אגודל, שצברתי לא מעט שעות ק.דיק. בעיקר ספרי מדע בדיוני שאילו ידע הפיליפ איזה מקום תופס כיום חלק מהם בקלאסיקה של הז'אנר, כולל/בפרט בקולנוע ("דו"ח מיוחד", "זיכרון גורלי" ומעל כולם "בלייד ראנר") - היה אולי מפחית במעט את צריכת סמיו העצומה-מגוונת, שהרעילו את גופו והטריפו את נפשו, ואולי מאריך טיפה את חייו המיוסרים, שכללו מצוקה כספית מתמשכת, חוסר הכרה לא מובן, חמש חתונות ולוויה אחת - שלו.

"סורק אפלה" הוא הספר 'הארצי' ביותר של ק.דיק שקראתי. אין בו את התיאורים העתידניים המאפיינים את ספריו האחרים (למעט "חליפת העירבול" שרק מצפייה בסרט הבנתי סוף סוף במה מדובר) וגם לא את הדילמות אדם/מכונה שאפיינו גם את הכתבים של אייזק אסימוב ושל סטניסלב לם. אבל מה שיש בו בשפע זה תיאור סיטואציות מחיי היומיום של מכורים-גמורים, רובן ככולן עוסקות בצורך להשיג סמים ובדאגה של החברה' האלה, אובססיה של ממש, שלא להישאר בחסר וכן בהזיות שלהם, בשינויי מצבי הרוח, בפרנויות, בהתקפי הזעם, באלימות ובסכיזופרניה, כשכל זה עוטף קו בסיסי של עלילה מבריקה: שוטר סמוי המתמחה בהפללת מפיצי סמים בכירים, מקבל משימה מיוחדת - לעקוב אחר עצמו... מפעיליו אינם יודעים שהוא זה הוא ומרגע זה, האיש נכנס למערבולת שהיא גם פסיכולוגית אבל גם פרקטית: הכיצד יחשוף מבלי שייחשף?! יעצור מבלי שייעצר?! יישאר נאמן למעבידיו מבלי לבגוד בחבריו?!... בדיוק מסוג הדילמות שק.דיק כה אהב, כמו זו שמסבירה בסוף הספר "דו"ח מיוחד" כיצד ניתן, למרות הכל, להערים על נבואותיהם של שלושת 'המיוחדים' ולבצע רצח תוך הפללת מישהו אחר, חף מפשע. עד היום אני בלופ עם העניין הזה, לא משוכנע שהבנתי את הפתרון. אני כולה בוגר מגמה ריאלית.

לעיתונאים ומעריצים ששאלו את ק.דיק האם שילב ב"סורק אפלה" אירועים אוטוביוגראפיים הוא השיב - "אני זה הספר". ואכן, ניתן לזהות כמעט 'על הסכין' קטעים בהם היה הסופר צלול יחסית והיכן הוא 'מתפרע' בתיאורים לא לגמרי קוהרנטיים, שמצריכים את הקורא לשוב לאחור ולברר שוב מי זה מי ומה תפקידו בכוח. קטעי הנסיעה במכונית הזכירו לי את "פחד ותיעוב בלאס וגאס" של האנטר ס.תומפסון, רק הרבה פחות מצחיקים והרבה יותר מעוררי חמלה. ק.דיק ניחש לאשורה בראשית שנות השבעים את מציאות הגיטאות בשולי הערים הגדולות באמריקה של שלהי המאה ה-20 (הספר עוסק בחודש יוני של שנת 94), היכן ששולטים הזוהמה, האלימות והפשע וכל נוף החיים וסדריהם הוא ההיפך מנורמטיבי. אין דין ואין דיין. אפילו המשטרה משתדלת להימנע. גם אנשים.

אני אוהב את תעלולי המחשבה של ק.דיק. הטוויסטים. ההיפכא-מיסתברא. הצורך של הקורא -מחד- לגשת לספריו עם מינימום של ידע מוקדם (כל ספר מתחיל במין 'בום' כזה, כאילו כולנו כאחד שותפים לדמיונו של הסופר ולהתפתחות העלילה במוחו הקודח ועל כן בקיאים בכל המתרחש ויכולים אפילו לשער מה יקרה הלאה. קדחת!) ומאידך - להשקיע בספר -בכל ספר- את הזמן הראוי לו. הכוונה היא גם לאחרי סיום הקריאה. מבחינתי, ספריו של ק.דיק הם ההוכחה לכך שספרות טובה, מעניינת, מרתקת, אינה חייבת בהכרח להיות עמוסה בתיאורי טבע ונוף ולהכיל מפל שוצף של מילים-מילים ודימויים ברבדים רבים ומגוונים (כבודם של כל אלה במקומו מונח. ישר עולה לי שמו של גבריאל גרסיה מארקס בהקשר זה), שניתנים לפיענוח רק באמצעות מאמריו המלומדים של מנשה דובשני זצ"ל, שבלעדיו לא היינו עוברים רבע מהבגרות בספרות יחסרה'... גם המינימליזם הכמעט סגפני של ק.דיק לוקח. סיפור טוב הוא סיפור טוב. וסיפור טוב הוא פיליפ ק.דיק. נקודה.

אם לסטלנים של היום יש את "פיינאפל אקספרס" ואת "ביג ליבובסקי", לסטלנים חובבי המדע הבדיוני של שנות ה 70' היה את סורק אפלה.

הספר הזה מצחיק, כמו שהוא חד ומוחשי. בתור אחד שהתעניין בביוגרפיה של פיליפ ק. דיק אני יודע כמה הסמים היו חלק משמעותי מחייו ומכתיבתו, ולכן אני בהחלט נוטה להאמין שההזיות, השריטות והקטעים המצחיקים של הסמים - באמת קרו לו, והוא פשוט תחב אותם אל תוך עולם בדיוני עתידי (של שנות ה 90', כפי שדמיין אותם בשנות ה 70').

שני דברים שהציקו לי בספר :
1. התרגום. מטריד אותי שבספרים בעברית יש מתרגמים ששכחו כבר מה זה זמן ציווי, והופכים את הכל ללשון עתיד ("תכנס" במקום "הכנס", לדוגמה).
2. בעוד שהעלילה עצמה ממש טובה, הטוויסט בסוף הוא מאוד מרוכך. אסימוב, לדוגמה, יודע לעשות טוויסטים שמשאירים את הקורא (אותי לפחות) המום. אצל פיליפ ק. דיק זה בא בעדינות, ברוך, כמעט ולא מפתיע.

"פיינאפל אקספקס" כסרט שמייצג דור שלם????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????
פיליפ דיק כקומיקאי???????
ביקורת הזויה........

ספר מוזר והזוי,שלא לדבר על הסרט שיצא בעקבותיו.