ביקורת ספרותית על 1984 - מהדורה מחודשת מאת ג'ורג' אורוול

---

לאחר מלחמת העולם השנייה, באי בנורבגיה התיישב ג'ורג' אורוול וכתב את "1984" . רומן דיסטופי שהתפרסם ב-1949, וחוזה את מה שמצפה למין האנושי בעתיד הנראה לעין.
וינסטון סמית'- גבר בשנות השלושים החי בלונדון- במעצמת- אוקיאניה(oceania)
המשתרעת ביבשת אמריקה, בריטניה, אפריקה ואוסטרליה. "האח הגדול צופה בך, נכתב מתחת לתמונה. בתוך הדירה, קול עשיר קרא במתק שפתיים רשימת מספרים שהיו קשורים קשר כזה או אחר להפקת ברזל גולמי. הקול בקע מלוחית מתכת סגלגלה, מעין מראה עמומה שהייתה מוטעמת בקיר הימני וינסטון הפעיל מתג והקול נחלש מעט, אף כי עדיין נשמע בבירור. אפשר היה לעמעם את המכשיר (טלצג שמו), אך לא הייתה כל דרך לכבות אותו לחלוטין. הוא ניגש לחלון, דמות קטנה, שברירית, שרזון גופה רק הודגש בסרבל כחול שהיה מדי המפלגה. שערו היה בהיר מאוד, פניו סמוקים מטבעם ועורו מחוספס מרוב שימוש בסבון גס ובסכיני גילוח קהים, וגם מקור החורף שזה עתה תם.
(ע"מ 8).כך בתחילת הסיפור- וינסטון סמית'- "הכול אדם" רואה מביתו העלוב את ג'וליה.
"אם יש תקווה- כתב וינסטון- היא טמונה בפרולים. אם יש תקווה היא מוכרחה להיות טמונה בפרולים, כי רק שם, בנחילי ההמונים שאיש לא מתייחס אליהם, שמונים וחמישה אחוזים מאוכלוסיית אוקיאניה, רק שם יוכל לקום אי-פעם הכוח להשמיד את המפלגה. אי אפשר להפיל את המפלגה מבפנים. לאויביה, אם יש כאלה, אין כול דרך לשלב כוחות או אפילו לזהות זה את זה. גם אם האחווה האגדית באמת קיימת, ויש סיכוי שהיא קיימת, סיכוי זעום, אין להעלות על הדעת שחבריה יוכלו אי-פעם להתאסף בקבוצות גדולות משניים או שלושה. מרד פירושו מבט בעיניים, נימת קול מסוימת; לכל היותר, מילה שנלחשת מדי פעם. אבל לפרולים, אם אי-פעם יוכלו לפתח מודעות לכוחם, לא יהיה כל צורך לקשור קשר. די שיזדקפו ויתנערו כמו סוס שמגרש מעליו זבובים. אם רק ירצו, הם יוכלו לרסק את המפלגה לרסיסים מחר בבוקר. במוקדם או במאוחר לבטח יחשבו לעשות זאת ויחד עם זאת...!" . (ע"מ 71).
הפרולים- מעמד הפועלים והשכבות הנמוכות באוקיאניה, וינסטון מפתח רומן עם ג'וליה, מקווה שאשתו(קתרין) תמות ושואף למותת את אוקיאניה ו"האח הגדול" המשגיח בכולם לצמיתות.
"הוא הרים את ספר ההיסטוריה לילדים והביט בדיוקנו של האח הגדול שבעמוד השער. העיניים המהפנטות השקיפו אל תוך עיניו. זה היה כמו מין כוח עצום שלוחץ עליך- משהו שחודר לתוך גולגולתך, הולם במוחך, מבטל את האמונה מרוב פחד, כמעט משכנע אותך לשלול את עדות חושיך. יבוא יום והמפלגה תכריז ששתיים ועוד שתיים שווה חמש, וחובה תהיה להאמין בזה. במוקדם או במאוחר הם יטענו זאת: ההיגיון שבעמדה שלהם דרש זאת. לא רק תקפות החוויה אלא עצם קיומה של המציאות החיצונית נשללו בשתיקה על ידי הפילוסופיה שלהם. שיא כל הכפירה היה השכל הישר. והדבר המחריד לא היה שיהרגו אותך אם תחשוב אחרת, אלא שאולי הצדק איתם. כי אחרי ככלות הכול, מנין לנו ששתים ועוד שתיים שווה ארבע? או שכוח הכבידה פועל? או שאי אפשר לשנות את העבר? אם הן העבר והן העולם החיצון קיימים רק במחשבה, ואם המחשבה עצמה ניתנת לשליטה- מה אז?
אבל לא! אומץ ליבו כמו התקשח לפתע על דעת עצמו. פניו של או'בריאן , בלי שום קשר נראה לעין, עלו בעיני רוחו. הוא ידע, בוודאות גדולה מאי-פעם, ש או'בריאן לצידו. הוא כותב את היומן בעבור או'בריאן ; היומן היה כמו מכתב בלי סוף שאיש לעולם לא יקרא, אבל הוא נועד לאדם מסוים ומזה ניגזרה נימתו.
המפלגה מורה לך לדחות את מה שאומרות לך עיניך ואוזניך, זהו הציווי הסופי, המהותי ביותר שלה. ליבו נחמץ כשחשב על הכוח העצום שערוך מולו, באיזה קלות כל אינטלקטואל של המפלגה יוכל לרסק את עמדתו, הטיעונים הדקים שהוא לא יוכל להבין, קל וחומר להשיב עליהם. ולמרות כל זאת, הצדק לצידו!
הם טועים והוא צודק. חובה להגן על הברור מאליו, על השטותי ועל האמיתי. אמת ברורה מאליה היא אמת, היאחז בזה! העולם המוצק קיים, חוקיו לא משתנים. האבנים קשות, המים רטובים, עצם שדבר אינו תומך בו נופל לכיוון מרכז כדור הארץ. בתחושה שהוא מדבר על או'בריאן, וגם שהוא מנסח אקסיומה חשובה, הוא כתב:
חירות היא חירות לומר ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע. אם נקבל זאת, כל השאר ינבע מכך . (ע"מ 82-81).
וינסטון וג'וליה במקום עבודתם מתחילים לארגן את המרי- וינסטון שולח את היומן ל או'בריאן- פעיל המפלגה. ביומן של וינסטון בו הוא מתעד את לונדון של אוקיאניה, על השכבות העשירות והנהנתניות לצד הפרולים והחיות בעיר. היומן יופץ בכדי להפיל את "האח הגדול".
פעיל נוסף במחתרת- עמנואל גולדשטיין, מחבר את- קולקטיביזם אוליגרכי: הלכה ומעשה:
"בורות היא כוח"- שלושת המעצמות הללו אינן מתיישבות כלל אלה עם אלה...
"מלחמה היא שלום"- "הציפייה מחבר מפלגה היא שלא יהיו לו רגשות פרטיים ושיהיה שרוי במצב של התלהבות ללא הפוגה. הוא אמור לחיות בבולמוס מתמיד של שנאה לאויבים זרים ולבוגדים מפנים, התעלות לנוכח ניצחונות והשפלה עצמית מול כוחה וחוכמתה של המפלגה. (..) מדרגת המשמעות הראשונה והפשוטה ביותר, שאפשר ללמוד גם ילדים צעירים, נקראת בשיחדש "עצרפשע". "עצרפשע פירושו הכושר להיעצר, כמו מתוך אענסטינקט, על סף כל מחשבה מסוכנת. (..) החברה האוקיאנית מושתת בסופו של דבר על האמונה שהאח הגדול הוא כול-יכול ושהפלגה אינה מסוגלת לטעות. אך מכיוון שהאח הגדול איננו כול-יכול ומכיוון שהמפלגה אינה חסינה מטעות, נדרשת גמישות בלתי נלאית, מרגע לרגע, בהתייחסות לעובדות הפשוטות. (ע"מ 213-212).
"וכאן אנו מגיעים אל הסוד המרכזי. כפי שראינו, ההילה של המפלגה, ומעל לכול של החוג הפנימי, תלויה בדוחשב. אבל עמוק מזה נמצא המניע המקורי, האינסטינקט שאיש אינו מפקפק בו, שהוביל לתפיסת השלטון המקורית ואחריה להולדת הדוחשב, משטרת המחשבות, המלחמה המתמדת וכל שאר האבזרים הנחוצים. מהותו האמיתית של המניע הזה הוא..." (ע"מ 218).
באמצאות קולקטיביזם אוליגרכי: הלכה ומעשה- מרצה אורוול על עתיד המין האנושי- טלוויזיה, מהפכה מינית, מהפכת מעמדות וכדומה.
מעבקי השליטה וההחרמה הטוטלית בין המעצמות- אוקיאניה, איראסיה (אירופה, רוסיה) ואיסטאסיה (סין) תוביל למלחמת והפלת השלטון ע"פ גולדשטיין.
סוף הרומן הדיסטופי של אורוול- צ'רינגטון-איש "משטרת המחשבות" תופס את וינסטון סמית' :
"אחד האנשים התכופף לציית. המבטא הקוקני נעלם; וינסטון הבין פתאום למי שייך הקול ששמע לפני כמה רגעים מהטלצג. מר צ'רינגטון עדיין לבש את ז'קט הקטיפה הישן, אבל שערו, שהיה קודם כמעט לבן, נעשה שחור. הוא גם לא הרכיב את משקפיו. הוא נתן בווינסטון מבט אחד נוקב, כמוודא את זהותו, ויותר לא התייחס אליו. הפנים עדין היו פניו, אבל האיש לא היה אותו האיש. גופו הזדקף, וכמו גדל פניו עברו רק שינויים קלים אבל היה בהם די לחולל גלגול צורה מוחלט. הגבות השחורות היו סבוחות פחות, הקמטים נעלמו, כל קווי המתאר של הפרצוף השתנו; אפילו האף נראה קצר יותר. אלה היו פניו הערניים, הקרים, של גבר כבן שלושים וחמש. עלה בדעתו של וינסטון שבפעם הראשונה בחייו הוא מביט ביודעין באיש משטרת המחשבות (ע"מ 226).
בחלק השלישי של הרומן חבר מחתרת התגלה כמלשין סמוי. וינסטון סמית' ייעצר ע"י השלטונות, יאבד את חייו. הוא יעלה במשקל וישתה קצת ג'ין בין חכירה לעינוי- הסוף ידוע מראש.

"1984" של ג'ורג' אורוול הייתה לדיסטופיה שיצאה נגד שלטונות טוטליטריים (ברית-המועצות). אומנם בימנו- במקום לקרוא רואים ריאליטי, הרומן של אורוול חזה מועדים לפורענות של שלהי המאה ה-20.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על 1984 - מהדורה מחודשת